אני זוכרת כשהייתי קטנה - זה היה לא מזמן.

בטו' בשבט כל ילד היה מקבל עציץ - עאלק עציץ, זה היה דומה יותר לקופסאת אשל שחורה שמתוכה ביצבצו שני עלים ירוקים.

הבטיחו לנו שזה צמח- האמנתי להם!, תמימות של ילדים..

אפילו הקופסא הייתה סוג ב' - בתחתית היו חורים.

אמרו בשביל השורשים- האמנתי להם!,נאיביות של ילדים..

מישהו יכול להסביר לי, איך זה שאף פעם לא יצא לי פרח מקופסאות ה"דני" האלה?!

השקתי אותם, לפי הוראות היצרן (המורה), אפילו הגדלתי לעשות - בלילה כשהיה קר, הייתי שמה את העציץ ליד מפזר החום- שיהיה לו נעים, שלא יתקרר לי הצמח.

עם כל הטיפול המסור שלי - נאדה, הצמח היה מת אחרי יומיים שלושה.

שום פעולת החייאה לא עזרה - הצפתי אותו במיים, הוצאתי אותו מהקופסא השחורה והעברתי אותו לקנקן של הקפה.

גם קבלתי עונש (בגלל הקנקן) וגם הצמח התעקש להישאר מת!

עברו שנים... אני כבר בתיכון, העשב בעציץ התחלף לנטיעת עץ ברוש!

הבי"ס היה חדש, וההנהלה החליטה בטכס חגיגי שאת הנטיעות יעשו תלמידי בית הספר - ביזבוז כספי חינוך..

ואני תלמידה בכיתה ט', בעלת ניסיון,כבר הרגתי צמח או שניים..קיבלתי לידי עץ ברוש יפה, טוריה ושותפה בלונדינית למשימה!

התחלנו לחפור, והבלונדינית לצידי מציקה לי כל פעם שהבור מספיק עמוק!

מה היא מבינה..

כשהכנסנו את הברוש לבור- העץ נראה פתאום קטנטן, כמעט כל הגזע היה בפנים.

החושים הפנימיים אמרו לי שככה זה צריך להיות - לא הקשבתי לבלונדה שלצידי שהתעקשה שזה מוגזם.

הידקנו עם הרגליים חזק חזק את האדמה - שהעץ לא יגדל עקום חלילה.

בדרך חזרה לכיתה, אנחנו שומעים את המורה צועק לתלמידים שנותרו בנטיעות- "לא לשכוח להוציא את הדלי"!

אז לא הוצאתי....נו..

הכי עצוב, היה לראות את העץ שלי כל יום בהפסקה במצב של גסיסה.

הוא הצליח לשרוד חודש - עץ חזק היה!

ביום שני הקרוב אני משתתפת בטכס נטיעות.

אני מתכוונת לנטוע עץ.

ואני אדאג לכך שהוא גם יניב פירות! (או לפחות שיניב עלים ואולי ענפים, משהו...)

טו' בשבט שמח לכם