הפרעות אכילה,נושא רציני בפני עצמו.
אני רוצה להתייחס דווקא להפרעות באכילה!
אתם יכולים להפריע לי בשינה , מקסימום אני אמלמל כמה קללות עסיסיות מתחת לשפה/שפם.
אתם יכולים להפריע לי באמצע שיחה- זהבאמת לא נורא, הכי הרבה אני אתחיל את הסיפור שקטעתם - מההתחלה ובאריכות כולל תאורי טבע ונוף!
אבל אף פעם - לא מומלץ להפריע לי באכילה!
כשאני אוכלת (וזה קורה המון) אני אוהבת שקט, בלי טלויזיה, בלי מוזיקה ובלי נרות מהבהבים - הם מוציאים אותי מהריכוז!
אוהבת שמאוהבת - המציאות מכתיבה אחרת!
כשאני חוזרת מהעבודה, אני מגיעה הבייתה גוועת ברעב, מרגישה שהבטן נצמדת לי לגב!
איך אני אוהבת את הביטויי הזה! - אפילו שהמרחק בין הבטן לגב שלי הוא..איך לומר בעדינות..אין סיכוי לבעיית היצמדות.
אני והילדים יושבים לאכול, את מה שהכינותי מבעוד מועד..או בימים מוצלחים יותר- את מה שהחמות הכינה.
אבל החמות הכריזה עליי חרם! - היא לא מביאה לי כלום עד שאני לא מחזירה לה את כל הכלים שלה. באמת הגזמתי.
ובארוחה - אני רוצה סה"כ שקט!
אבל הילדים דווקא בארוחה מחליטים לספר מה קרה להם במשך היום, מי הכניס למי מכות ואיזו מורה שלחו היום לבית החולים ( סיפורי אימה יש להם, אני שוקלת לשלוח אותם לביה"ס עם אפוד וקסדה!)
והאוכל - בקושי נבלע, לא חינכו את הילדים האלה ש"אין משיחין בשעת הסעודה"?!
והם..עדיין ממשיכים לקשקש (ממי הם ירשו את קשקשנות היתר הזו?!) ולהיות מבקרים מדופלמים:
"אמא האורז עוד פעם יצא פשטידה"
תשמחו שיש לכם אמא יצירתית!, מי קבע שאורז צריך לצאת אחד אחד?
השניצל מרעיש!
זה נקרא קרספי!, יצא לי בפוקס, או ששמתי אותו חצי דקה זמן יותר במיקרגל..
נגמר הקטשופ
תגידו לי, כשאני לא פה, אתם שותים קטשופ?!
אכשיהו אני מסיימת לאכול, לא תמיד זוכרת איך, או מה נכנס - כי יותר עסוקה בלהשיב, לענות, להתעצבן, לצחוק.
וסה"כ מה ביקשתי?
לאכול בלי הפרעה!!
במחשבה שניה - לא רואה את עצמי אוכלת בשקט , בדממה - אני כל כך נהנית מההפרעות האלה!!
אז מה איכפת לי להמשיך להיות:
מופרעת בראש
מופרעת במחשבה
ומופרעת באכילה!
את השקט והדממה - נשאיר לזמן אחר, למתחת לפני האדמה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
