בפוסט הקודם רציתי לכתוב פוסט לגמרי אחר, אבל האצבעות החליטו לתקתק משהו אחר.

אני אוהבת את הזרימה הזו- היא חדשה לי.

אני לומדת לא לבלום אותה - וזה עושה לי טוב!

גם את זה בכלל לא התככונתי לכתוב!

באותו יום חמישי, אחרי החניה המסובכת שדרשה ממני לוגיסיטקה,כושר תימרון, ריכוז והרבה קור רוח,נכנסתי לקניון רק במטרה לקנות ספר שחסר לבן הקטן.

והקניון - חגיגה לעניים.

רוב החניות מלאות ומקושטות בתחפושות של פורים - עוד לא התייבש לי השתיל וכבר פורים?!

זה זרק אותי אחורה בזמן - כשאני הייתי קטנה, החג הכי שנוא עליי היה פורים!

פורים זה אומר - שפסח מתקרב!. אצלנו במשפחה יום אחרי הנחת המסכות כל הבית נרתם לפירוק , מירוק וקירצוף הבית.איך שלא אהבתי את זה...

פורים זה אומר - תחפושות יצירתיות מידי אימי להתפאר!

אמא שלי התעקשה להכין לנו את התחפושות!, היא הייתה תופרת נהדר - אבל אנחנו הילדים,רצינו תחפושות רגילות!.

לא היה מבחר של תחפושות כמו היום, זה היה מחולק בגדול ל:

הבנות:אסתר המלכה,שילגיה

הבנים: אחשברוש או מרדכי היהודי.

והנועזים שמבין הילדים היו: המן הרשע,אינדיאנים,שוטרים או קאובואים.  

אני זוכרת את השנה שאימי התעקשה שאתחפש לכלנית ואני כל כך רציתי להיות אינדיאנית!

אבל כדברי אימי- יש מספיק אינדיאנים במשפחה והיא לא צריכה עוד אחד בתוך הבית שלה!

תנסו לדמיין אותי בתור כלנית....אני יודעת שזה קשה,אז אני אעזור לכם טיפה:

הייתי ילדה בת שש או שבע - ילדה עבה אבל יפה.

לצורך התחפושת קנו לי גרביון צמר בצבע ירוק! - מה שאני זוכרת בגרביון הזה...זה את הגירודים הבלתי פוסקים בטוסיק!

נעלי לכה אדומות  ומבריקות - אותם הכי אהבתי.

חולצת גולף אדומה וחונקת -  מאותו היום אין לי אפילו חולצה אחת שהיא גולף!

האטרקציה שבתחפושת היא החצאית - אמא שלי החליטה להשתולל עם היצירתיות, ולתפור לי חצאית מנייר קרפ!

מי שלא יודע, נייר קרפ זה נייר עדין ומקומט שאם במקרה נפל לך רוק עליו הוא ישר מכתים ונקרע.

החצאית הייתה עם מלא מלא שכבות של נייר קרפ אדום, כמו כלנית בשיא הבפריחה.

רק שלאותה ה"כלנית" היה גבעול דיי עבה.

למראה הסופי, היא אספה לי את השיער לשתי קוקיות מפגרות באמצע הראש. כל קוקיה הייתה עשוייה שני פונפוני צמר אדום.

כולם מסביב התלהבו מהכלנית השמנמנה, רק אני רציתי לבכות- כי כל כך רציתי להיות אינדיאנית עם נוצות במקום פונפונים מפגרים!

מה שאמא שלי שכחה לקחת בחשבון שנייר קרפ וגשם זה שני דברים שלא כל כך הולכים טוב ביחד.

בבית הספר איכשהו התחפושת החזיקה מעמד ואפילו זכיתי במקום השלישי וקבלתי מתנה סט מחקים צבעוני!

בדרך חזרה הבייתה ירד גשם ואני מתחילה להרגיש את החצאית שלי נוזלת ממני שכבה אחרי שכבה ומלכלכת את הגרביון באדום.

באותם ימים היינו חוזרים הבייתה חבורות של ילדים, וכל כך דאגתי כי עוד שניה היו רואים לי את התחתונים הפרחוניים מבעד לגרביון הירוק והרטוב.

אני זוכרת שחזרתי הבייתה ספוגה ממים ודמעות ועם פיסה קטנה של נייר קרפ אדום.

כל כך כעסתי על אמא שלי....כעס שקט, כי בבית ההורים בשום מצב ילד לא מרים את הקול על הוריו.

אז צעקתי וכעסתי בשקט...יש דבר כזה,תאמינו לי.

יום למחרת היה מונח לי על המיטה כתר ענק וצבעוני של נוצות- לא הייתה מאושרת ממני!

(תגיד טליק...הכלנית הזו יכולה להיכנס לנושא החם?)