בזמן האחרון נורא מציקים לי ומרגיזים אותי - דווקא המשפחה והחברים!

אני יודעת שזה בא ממקום טוב ואכפתיות.

אבל דחילאק - אתם מכירים את העמדה שלי, אז למה להמשיך לנדנד!!

לכולם חשוב ודחוף פתאום לראות אותי בהריון - הרי אני כבר בת 37 אוטוטו, כבר לא פרגית, "נחתי" מספיק זמן - יאללה קדימה תתעברי!

שבוע שעבר אחת הגיסות , שתמיד מצליחה להרגיז,קבעה שהגיע הזמן שתהיה לי בת!

אתם קולטים?! - גם את מין הילוד מחליטים בשבילי!

אמרתי לה שאין בעיה, רק אם היא יכולה לפנות את השולחן ולקרוא לאחיה(היקר) - אני כבר אהיה מוכנה בעמדת פיסוק!

חשבתי שבזה,נגמור את השיחה ביננו- אבל לא, אין סיכוי...

הגיסה חזרה בתשובה לפני כמה שנים וכל פגישה איתה זה נשמע כמו שיעור מהרבנית "קוקו".

היא מסרה לי שאני מחוייבת במצוות "פרו ורבו" והרי יש לי בבית רק "פרו פרו".

ועם מצוות אני לא מתווכחת(צדקת שכמותי)ונתתי לה פירוט של כל המצוות שאני עושה:

רק שתדע, שאחיה "מתפלל" ערבית בערך פעמיים בשבוע -פעם זה היה יותר, הוא נהיה ממש כופר-אני מבטיחה לחזק אותו.

בשבתות ובחגים הוא מתפלל גם שחרית!

 והוא מנשק לציציות שלי קבוע.

היא ציחקקה במבוכה - היא הפכה להיות כזו חסודה!

לפחות היא הניחה לי עד ל"שיעור" הבא ( הלוואי שהשיעור הבא יהיה על נטילת ידיים - יש לי כבר מה להגיד לה!) 

אפילו אבא שלי,איש יקר חכם ומדהים, שאל אותי השבוע אם הוא יזכה לראות ממני עוד נכד.

אמרתי לו שבטח!!, רק אם הוא יביא לי עוד אחות קטנה!

זה נורא מלחיץ אותי ואני מצטערת שבגללי המומוצע של הנכדים נע על שניים וחצי ילדים למשפחה!

זה מלחיץ אותי, כי אני לא בטוחה אם אנחנו רוצים עוד ילדים.

זה מלחיץ- אני כבר קשישה בת 37 , זה הזמן להחליט.

זה מלחיץ- כי הסביבה מעודדת,מציקה,מלחיצה.

לפעמים הבטן מתגעגעת לתחושות.

אבל מצד שני, אני נזכרת בלילות בלי שינה, ההליכה כמו זומבי לעבודה, הנזלת הירוקה..

אבל צחוק של תינוק..

העגלה,הלול,המיטה,כסא בטיחות,טיטולים - על חשבון מה זה יבוא?

מגע עור של תינוק..

אני מנסה לעשות לי פה סדר במחשבות, אני לא יודעת..

לא נראה לי שאני ממש רוצה יכולה או בנויה לעוד תינוק.

ניתן לזמן להחליט...

אני עוד צעירה,אני אחכה עוד עשר , עשרים שנה ( נצמיח שיניים חדשות ביחד!!)