כבר כמה ימים אני לא מרוכזת.

משהו משתנה בי ואני לא בטוחה שאני אוהבת את זה.

אני מבולבלת, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי בכלל , אני עושה שטויות...

נראה לי שאת גיל ההתבגרות אני עוברת רק עכשיו.

מה לעשות...יש כאלה שמתפתחים לאט!

אני ישנה מוקדם,קמה בשעות מוזרות והולכת לעבודה כמו זומבי.

ובעבודה - כל פעולה פשוטה דורשת ממני מחשבה נוספת כאילו המוח נמצא בתרדמת, או שבלי שום הכנה אני מתמלאת בחיוניות וערנות על גבול ההיפראקטביות.

חוסר האיזון הזה משגע אותי.

בבית- אני שקטה, שאלו אותי כבר בפעם האלף אם אני חולה.

אני לא יכולה להיות שקטה בלי להיות חולה?! אני עד כדי כך רעשנית..

נמאס לי מהפעולות הפשוטות והמעייפות של הבית.

אני מסתכלת על הכביסה בעוינות - וגם ככה דוחפת אותם למכונה.

מה שביאס אותי אתמול זה שהכנסתי גם את הפלאפון שלי למכונה.

הוצאתי אותו מהמכונה רטוב אבל מבריק בזכות הקליה - אל אקונומיקה שומרת צבע ( באמת- הצבע האדום של הפלאפון לא ירד) ובניחוח מרכך "בדין" בריח לימון.

עם מכשיר מת אבל מריח נפלא הלכתי לחברת הפלאפון.

פקידה נעימה קיבלה אותי, כששאלה איך זה קרה , הסברתי לה בדיוק כולל כמה מעלות המכונה עבדה ( 40 מעלות -אם זה מעניין)

היא אמרה שאני מצחיקה...וביקשה בנימוס את כרטיס האשראי שלי, הפלאפון מושבת ולי יש השתתפות עצמית של 200 ש"ח.

ואללה- מחקה לי את החיוך!

ב-200 שקל האלה הייתי יכולה לקנות אחלה חזיה!

אני מרחפת, מבולבלת,קצת מבוהלת - אני יודעת מה גורם לי לזה,בנתיים שומרת את זה לעצמי.

אני צריכה טיפה להתחזק.

בכל מקרה,היקר החליט שמגיע לי מנוחה, הוא רוצה שהשישי שבת הזה אני אהיה רק במיטה ( שובב!)

אנחנו נוסעים לצפון הוא הזמין לנו מערה!

זה חדר גדול בדמות מערה (כולל ג'אקוזי ענק!), כשראיתי את התמונות של המקום דרך האינטרנט פשוט התגלגלתי מצחוק!

מה הוא חושב לו... מאיפה אני אשיג עכשיו חצאית מיני מעור נמר?!- זה פשוט מתבקש מאיך שהמקום נראה.

הוא הסיר דאגה מליבי, הוא מוותר על חצאית מעור הוא רוצה רק שאראה את התיקרה.

נדמה לו! - גם אני רוצה להיות למעלה..

אני מתכוונת לנוח בשישי שבת האלה, וכמה שיותר מנוחה הרי זה משובח 

סופ"ש נפלא לכם חברים יקרים שלי.