מישהו יכול לגבס לי את המוח?

נראה שנשבר לי גזע המוח. גם הענפים שם לא משהו משהו.

אוליי יש לי שלכת במוח?, יש לי תחושה שהתאים האפורים מתעופפים להם משם ובלי סימן להתחדשות, לפריחה.

מדאיג.

הצלחתי להגיע למסקנה הזו, בזכות כמה תאים גוססים שעוד נשארו שם.

כבר כמה ימים אני מרחפת, לא מרוכזת.

גם עכשיו לא ממש מרוכזת, והבומים ברקע מחמירים את התחושה.

אתמול שני רמזורים מתוך עשר (בערך) החלטתי לעצור בירוק, עצירה מוחלטת.לא יודעת למה חיכיתי, אוליי לרמזור האדום...שאז אוכל לנסוע.

נהג אחד חטף עליי קריזה והוא עשה לי תנועה מגונה עם האצבע במוח, כאילו יש לי חור בראש - זה מעליב..

היום החטיאר היקר שלי חוגג ארבעים שנה, מחכה לו מסיבת הפתעה.

הוא שונא הפתעות, אז מה!, העיקר שאני אוהבת הפתעות וגם אותו ( חוץ מהשבוע שהוא ממש הרגיז, עיצבן, הרתיח לי את הדם שהתחשק לי להחזיר אותו לאמא שלו)

מתנה עוד לא קניתי לו, לא רק בגלל שאני חושבת שאני המתנה הכי גדולה ( גם כבדה) שלו, והוא יכול להוריד את האריזה מתיי שרוצה לשימוש רב פעמי.

יש רק בעיה אחת! - אין החזר,אין החלפות (אני מקווה),פתחת-שילמת.

הכי קשה זה למצוא לו מתנה, מהסיבה שהוא לא מתלהב ממתנות- אני יודעת, זה דפאקט.

בעלי היקר,

אני כותבת את המילים האלו עם שרידים של כעס על שבוע לא קל שעברנו ועוד עם כמה פינות פתוחות שעוד לא סגרנו,עיגלנו.

אני אוהבת אותך ואתה יודע את זה,אבל זו לא אהבה ללא תנאים, זו לא אהבה עיוורת.

זו אהבה עם עניים פקוחות.

עם השנים התפתחנו קצת אחרת - הרצונות, המהווים וראיית הדברים שונה ולפעמים גורמת לנו לניצוצות חיכוחים.

אני מניחה את כל הדברים בצד,זה יכול לחכות למחר או מחרתיים מקסימום שנה שנתיים.

אז היום אתה בן ארבעים, אימל'ה יש לי בעל קשיש.  לא משליכה אותך לעת זיקנה - כל עוד המערכות עובדות.

אומרים שיש את משבר גיל הארבעים - אל תדאג אהוב,אתה כבר עברת אותו בגיל שלושים ותשע.

טוב...מתחילה לצאת ממני עוד פעם צניות מגעילה.

אז רק אאחל לך מזל טוב אהוב שלי מכל הלב והנשמה.

אוהבת אותך והמון.