אם יש חג שאני הכי הכי אוהבת - זה המימונה!

חג של אהבה, של הכנסת אורחים.

בבית ההורים הוא נחגג לפי מיטב המסורת.

מיטב המסורת לפי העדה המרוקאית- זה הרבה רעש ,צילצולים והמון המון טררם- פשוט תענוג.

קבלו תיאור כמעט מדוייק על המימונה בבית משפחת ו':

על השולחן פרושה מפה מקטיפה עם איורים מיוחדים- זה מפה שיוצאת מהארון פעם בשנה.

האמת- המפה הזו מזכירה יותר שטיח, אמא שלי מתעצבנת שאני קוראת למפה הזו שטיח,המפה הזו היא השריד מנדוניה מפוארת של האמא - בשבילה המפה הזו אוצרת בתוכה זכרונות,אהבות,ילדות.

על המפה/שטיח יש זר ענק של חיטה ופרחי בר והמון צלחות של אגוזים,דברי מתיקה וריבות תוצרת בית.

חגיגה לעין

חגיגה למותניים - אם הייתי יודעת בדיוק לאן הם נעלמו..

ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית - קלסיקה מרוקאית הכוונה.

המוזיקה מנוגנת בקולי קולות, אבא מתעקש כל שנה לתת לנו תקציר על הזמרים הזלי"ם שמושמעים ברקע.

ומהתקציר יוצא שכל הזמרים המרוקאים קיבלו כבוד (כבוד זה חשוב) להופיע,לרקד ולפזז בפני המלך,ורצה הגורל וכולם גמרו את חייהם עניים ומרודים.

לאף אחד אסור להנמיך את המוזיקה - זה לא נורא,אחרי עשר דקות מפתחים לקויי שמיעה כבד עד חירשות.

ואז מתחילה החגיגה האמיתית!!!

כולם מדברים בקולי קולות, בצירוף שפת הסימנים - המון ידיים מתעופפות באוויר ( פעם חטפתי צ'פחה באף מיד מתעופפת - כמה שזה כואב)

במימונה יש חלוקת תפקידים ברורה,ביום הזה הקידמה והשיוויון הם מחוץ לתחום.

מי שמנהל ואחראי - זה רק המין הנשי.

אחת הגיסות אחראית על התה - זה התפקיד הכי מבאס.

הגיסה השניה - במשמרת כיור, שוטפת כלים עד שבאים להחליף אותה(אם בכלל)

אחת האחיות - אחראית שלא חסר כלום, זה אחלה תפקיד -שמור לאחות העצלנית.

שאר הגיסות, האחיות וכל מי שמלאו לה שנתיים ויודעת לעמוד על הרגליים- נכנסת למטבח להכנת המופלטות.

אין לי מושג כמה אנשים באים והולכים באותו היום - יש תנועה מתמדת, האורחים לא יושבים המון זמן- הם רק אוכלים שותים וממשיכים את הסבב.

הלוואי שהייתי מוצאת את המילים מתאימות שיכולות לתאר את העוצמות האדירות של אהבה, שמחה וצחוק ששוררים ברגעים אלה.

תרבחו ותסעדו