הבן  הגדול שלי עוד מעט בן 13 .

זה מרגש - כל יום הולדת שלו מרגש אותי, אבל יום ההולדת הזה גם קצת מלחיץ.

מעט דברים מצליחים להלחיץ אותי ואחד מהם זה הדת.

העליה לתורה, הנחת התפילין - זה גורם לי לפירפורים.

אני לא מבינה בזה, היקר מבין בזה פחות ממני.רציתי להעביר את כל הטיפול בענייני בדת לידיו - אבל הוא טען שלא בוער,הוא עלה לתורה בפעם הראשונה רק בגיל שמונה עשרה.

עכשיו אני מבינה...אם הוא עלה לתורה רק בגיל שמנוה עשרה, זאת אומרת שהתחתנתי עם קטין!

מורידה את האחריות מהקטין

מעבירה את האחריות לענייני גיל המצווה לאבא שלי!

כבר סיפרתי לכם כמה אני אוהבת את אבא שלי?

אחד האנשים  הכי מקסימים ומדהימים שאני מכירה - זה אבא שלי (אמא שלי בקטגוריה של ה"מלחיצים")

לפני כחודש אבא שלי שאל בעדינות אם אני מתכוונת לעשות מסיבה באולם ומה לגבי העליה לתורה ואמא שלי, בנועם שאופייני רק לה, הוסיפה שהתאריך מתקרב, צריך לחלק הזמנות ושאני אדאג שיהיה הפרש זמן עם החתונה של האחיין...

נתתי לה נשיקה,( היא לא אמא רעה- היא רק מעצבנת ) ובקשתי שתסיר דאגה מליבה, אין מסיבה- הבן לא מעוניין,גם לנו זה לא מתאים ואנחנו שוקלים בכלל לערוך עליה לתורה בבית הכנסת הרפורמי!

רפורמי?- מוקצה מוקצה!!

וכך בערך נסגרה השיחה הזו.

השבוע, ביום של המימונה,הנושא עלה שוב - באווירה שמחה ועולצת נקבע תאריך עליה לתורה ב-כ' באייר, תאריך העיברי של הולדת הבן- ז"א שב18/5/2006 כל המשפחה מתייצבת ב7:30 בבוקרבבית הכנסת "שלנו".

"בית כנסת שלנו" - מושג מצחיק, אפילו לא ידעתי שיש לי בית כנסת.

באווירה שמחה נפרשה חלוקת תפקידים:

האבא שלי אחראי לקניית "ערכת הבר מצווה"- הטלית, התפילין, הכיפה.

החמות- מכינה את תפריט העוגיות

ואנחנו אחראים על השתייה,פירות והמון המון סוכריות ( אני אקנה רק טופי - אצלנו אלימים במשפחה בעניין זריקת הסוכריות. אפשר לקנות סוכריות מרשמלו?- אני אשאל את הרב..)

הבן מתרגש מאוד - הוא רק שאל בקול שקט,איך אפשר להניח תפילין עם יד שבורה?

אהה - הצליח להשתיק אותנו לשנייה קצרה.

בירור קצר במקום (במימונה היו הרבה גדולים בתורה) הוברר לנו שזו לא בעיה,יעזרו לו.

ממחר יגיע אליי בן דודה יקר שיכין את הילד לעלייה לתורה.

אחד הדודים שאל אותי בהתעניינות איזו פרשה הוא קורא - ואני רק אמרתי שהפרשה שלו היא "פרשת דרכים"..

יש פרשה כזו?

אני אשאל מחר את הרב