סגרו לנו את הכבישים - חגיגות יום העצמאות בעיצומם.

המרחק מהחגיגות הוא חמש דקות מהבית -הרעש של הזיקוקים מפעיל את אזעקות הרכבים.

יד אחת במקלדת.

היד השניה מרגיעה את האזעקה.

שמח לי בלב, תחושה של אהבה מציפה אותי עד לגרון - אני כל כך רוצה לשמר את ההרגשה הזו,לימים פחות קלים.

היום אני מרגישה ציונית גאה, בטח מחר אני אמשיך לקטר על המדינה.

מוכנים לי כבר כמה קיטורים.

נראה לי שאחרי החג אני הולכת לבקר את ראש העיר שלנו.

הגיע הזמן שיכיר אותי!

הוא שולח לי כל הזמן מכתבים ( ארנונה,מיים) ואני אפילו לא מתיחחסת.

אני רוצה לשאול אותו- מה הקמצנות הזו בדגלים?!

העיר  מקושטת בעליבות בדגלים ואורות- שלא יעז לקטר לי על תקציב..

בשכונות קשות - אין בכלל דגלים.

בשכונות הפלצניות - דגלים,שרשראות ואורות.

זה מקומם אותי!!

והזיקוקים....פעם היינו מרימים את הראש בשביל לצפות בזיקוקים עד שהיה נתפס לנו הצוואר.

היום הרמנו את הראש עד שנתפס הצוואר - בצפיה לזיקוקים מרהיבים.

כוכב נופל היה יותר מרהיב ממופע הזיקוקים שהביאו!

זהו,מספיק לקטר.

שנה חדשה למדינה, אני אשתדל להיות אזרחית טובה.

זה לא אומר שמעכשיו אני אתחיל לחבק את שוטרי התנועה.

או שאפסיק לחנות צמוד צמוד לשכן שתפס לי את החניה.

אני אשתדל להיות יותר טובה (מבטיחה טליק)

חג שמח לכולכם