יין אדום

שמיים זרועי כוכבים

ירח מלא

מדורה דולקת

חברים טובים ויקרים

שילוב מנצח!,תדעו לכם שהחיים פשוט..פשוט יפים!

אתמול היה לי את אחד הימים שיחרטו לי בזיכרון לעולמים. אפילו שאני אחרי המפגש, בגדי המסע מסתחררים להם במכונת הכביסה ולי כבר אין ריח של בדואית (איזה בושם טוב זה..) עדיין מפעמת בי התרגשות.

ביום קצר אחד כל הרגשות והתחושות נכנסו לפעולה:

 - (סטנדרטי)  יום חמישי בבוקר, הכל ארוז כברברכב, אין לי חשק לעבוד- מנסה לעבוד אבל עושה שטויות,טעויות - אם באותו זמן היו שואלים אותי כמה זה שתיים ועוד שלוש - נראה לי שאפילו על זה הייתי עונה בטעות!

- (אוף) סוגרת את הספרים והמחשב בקריזה  מקפלת את עצמי החוצה - לא נורא,מגיע לי לקבל פעם בשנה כסף על אי עשייה.

- (סבבי) אני ברכב,בדרך לאחות הגדולה, הגוף משתחרר ואני מבינה שעשיתי טעות שבאתי בכלל.

-(עצבנית) נזכרת ששכחתי לתאם איזושהי פגישה ליום ראשון, עושה אחורה פנה חזרה לכיוון העבודה.

- (עצבנית) האחות הגדולה עדיין לא התארגנה והשעה כבר 11:00 !! ואיך נספיק להגיע לצפון תוך שבע שעות?!

- (סבבי) נושמת עמוק ומחליטה שהיום הזה יהיה פשוט נפלא!, ארוחת צהריים קלילה ובריאה (סלט ירקות וצ'יפס)אצל האחות , הרי ידוע שלא מומלץ לנסוע על בטן ריקה.

 (באייקון כתוב מוציא לשון, אבל אני תמיד מתייחסת לזה בתור "צחוק גדול", וחוץ מזה לא מנומס להוציא לשון חוץ ממקרים מיוחדים מאוד) - שיחה עם סופיה שהודיעה שלא תוכל להגיע. כייף לשוחח עם סופיה, אנחנו תמיד מגיעות לתובנות עמוקות - בשיחה הזו הגענו למסקנה שקשה זה טוב, כמה שיותר קשה עוד יותר טוב.

-(סבבי) " אנו יוצאים לדרך הופה הי הופה הי"...

-( אוף אוף אוף) "הופה הי"....ההופה הזה לא נגמר!! 

- (אה) אני והאחות מחליטות להיכנס לנצרת, לראות כנסיה אחת או שתיים- מי יודע, אולי ביום הקצר הזה נספיק לשנות גם את הדת. פקק תנועה איום ( אנחנו בכבודנו ובעצמנו אחראיות לפקק) הנהגים עצבניים עלינו ואנחנו סה"כ מאטות בשביל למצוא חניה!. התייאשנו והחלטנו לצאת מהעיר לפני שיסקלו אותנו - החלטנו להישאר יהודיות גאות.

- (עצבניות, קריזה, שערות לבנות מתחילות לבצבץ מהאף) מתבלבלות בכבישים, כבר ממש קרובות אבל בטעות לוקחות את הכביש הנוסע לטבריה. עיקוף קטנטן, עאלק קטנטן...אם לא היו חסרים מים בכינרת בטוח שהיינו מצליחות לראות אותה מרחוק.

- קולולולו, מצליחות להגיע למקום המפגש בלי לעצור במספרה להחלפת השיער לבלונד . אין שום אייקון או פלא טכנולוגי אחר שיכול לתאר את התחושה של הרגעים הראשונים של המפגש.

שחר יצא לקבל אותי עם חיוך ענק ומקסים - הוא בכלל לא דומה לו!, בדמיון שלי הוא היה אמור להיות שחרחר נמוך וקירח עם שפם באף ופתאום יוצא לקבל את פניי יפיוף שכזה!

 הוא אומר,שגם אותי הוא דימיין אחרת - הוא דמיין אותי בהרבה יותר שמנה....מה הוא חשב לעצמו? שהוא הולך לפגוש מישהי במימדי כדור פורח?

 - חיבוק ענקי, כמה שחיבוק יכול להכיל...באותו הרגע הייתה לי תוחשה משונה ומופלאה כאחד - כאילו אני מכירה אותו ממזמן ולא רק מחילופי תגובות. כאילו..כאילו..אוף אני נתקעת פה לא מוצאת מילים.

גם בו עברה אותה תחושה - מאוחר יותר באותו ערב הוא אמר שתמיד רצה אחות קטנה - מה לעשות, לא תמיד מקבלים מה שרוצים- אז אני אהיה אחותו השמנה (והוא כזה שחיף..)

הוא הוביל אותי לפגוש את רעייתו,את זוהר - דבר ראשון שעלה לי בראש כשראיתי אותה זה "וואו"..עניים כחולות יפות ונוצצות ננעצו בי - עניים מדברות יש לה.

העניים הפטפטניות שלה אמרו לי: ברוכה הבאה, שמחה לפגוש אותך וגם קצת ...קצת מכל דבר.

 עד השעות הקטנות של הלילה היינו סביב המדורה. צחקנו ופיטפטנו בלי הפסקה ( אם כל מילה הייתה קלוריה - בטוח שהייתי חוזרת משם אנורקסית!) אפילו לרגעי השקט שהיו,הייתה שלווה מדהימה.

זכיתי להכיר גם זוג חברים טובים שלהם- חברים עם ראש טוב..לכולנו היה ראש טוב ולא רק בגלל היין וההצטרפות הקצרה שלנו למפלגת "עלה ירוק".

 הבוקר הגיע מהר מידיי,לו היה אפשר לעצור את השעון,את הזמן.

עם ההתארגנות,נתתי עוד הצצה על המקום - בשקט בפנים אמרתי למקום הזה "תודה".

משהו בעצי הזית הפזורים,בסלעים ובאדמה הרכה ( אופס..זו לא אדמה רכה,אלא "מוקש" של פרה) הציפו אותי באנרגיות של אהבה.

 חיבוק פרידה...לחיבוק  הזה נוספה תחושה שמתפתחת פה חברות יפה.

זוהרת ושחר- גם מפה אומרת לכם תודה על שפתחתם את הדלת,את הלב והנשמה.

אתם מיוחדים

אוהבת אותכם

המון