ל"ג בעומר לפני 13 שנה...

אני מהקומה השלישית בבית שלנו אז באילת צופה על הרחבה שמלאה מדורות מרצדות.

אני מתרגשת ומפחדת באותם רגעים עד כדיי התפוצצות - לא מהמדורות.

 עוד כמה שעות אחזיק ביד את ילדי הראשון.

אין לי כאבים ואפילו לא ציר או צירצור קטן, אבל נקבע תאריך להולדת הבן.

לא מחכים ללידה הטבעית, לא לוקחים סיכון - בעוד כמה שעות מיילדים אותי.

אני זוכרת את עצמי בוהה במדורות עד שהפכו לעיגולי אור כתומים ועגולים- כמו הרבה עיגולי שמש בשקיעה.

באותם שעות,אני והבן העובר מנהלים שיחה פנימית עמוקה:

" בן יקר שלי..מה דעתך על השם עומר? מקורי,לא?.

תחליט אתה- או עומר או זרובבל ( תזוזזה עצבנית שלו - לא מצא חן בעיניו זרובבל)

אנחנו כבר אוהבים אותך, מחכים לך - אז תעשה טובה, צא כבר!!!"

אני והבן ניהלנו שיחות עוד מהתקופה שהתא התפצל רק לשניים.

באותה תקופה היה בי המון כעס עצור, את רוב חודשי ההריון האחרונים בילתי בבית חולים, כל סיבוך הריון אפשרי,פשוט נדבק אליי: דימומים,חשש לרעלת הריון ו"הסוכריה" כתם בכליה של העובר.

אני אפילו עכשיו לא מסוגלת לכתוב מה היתה הדיאגנוזה.

כמה כעס היה בי, להוא היושב במרומים-  בחג שבועות שעבר הבאתי לו כבר את ה"ביכורים", ואת הילד הזה אני רוצה לי,הוא שלי ובשבילי!

 יום למחרת ניסו ליילד אותי באופן טבעי, כולל זירוז ודחיפת אצבעות של הרופא (לא נהנתי מזה..) , כשזה לא התקדם, הרופא הסוטה ( זה שדחף אצבעות ועוד עם כפפת גומי!) הודיע שאין ברירה מכינים אותי לניתוח ושאני לא אדאג תשאר לי רק צלקת קטנה - אוכל להמשיך ללבוש את בגד ים הביקיני!

עאלק ביקיני...ממש בדיחה של רופאים, זה היה מצחיק במיוחד כשמולם הייתה אחת שרוב הסיכויים שאם הייתי שמה ביקיני,היו צריכים לנתח אותי למציאת התחתון הקטן.

 הניתוח היה בהרדמה מלאה, כך שאין לי את החוויה של הרגעים הראשונים(עד עכשיו זה מציק לי).

אבל כשהביאו לי אותו בפעם הראשונה,עטוף וקשור כולו בלבן ורק הראש חשוף, לא יכולתי להכיל את עוצמת הרגשות שהיו בי.

התפוצצתי מגאווה - תינוק יפה, גבוה ( 56 ס"מ) וחטוב (3.155 ק"ג)

התפוצצתי מאהבה - אהבתי אותו עוד בבטן, אבל להחזיק אותו..

ליידי עמדה גם אחות ביה"ח,שליוותה אותי כמעט בכל התהליך. היא ידעה שאני רוצה לקרוא לו עומר.

היא רק שאלה: מה דעתך לקרוא לו עומרי, תוסיפי את ה-י', שישמור עליו אלוהים.

עומרי...עומרי..כן, הוספתי לו את ה-י , כי בואתו רגע אני ואלוהים השלמנו.