אם יש משהו שמרגיז , מעצבן אותי ושמצליח לנער את האבק מהגנים המרוקאים שלי - זה לראות את היקר נוחר לו בשלווה בסלון.
לא השלווה מפריעה לי (אוליי קצת - מבאס לראות אותם שלווים)
אלא הסלון - למה לישון בסלון?!
מה הבעיה לעלות חמש עשרה מדרגות,לחלוף בצעד מהיר על שני חדרי הילדים ולהגיע למיטה נוחה?
לא ביקשתי שיעלה את האוורסט
רק את המדרגות!
עליית המדרגות הזו, אינה דורשת כושר גופני מיוחד, ואם קשה לו בכל זאת , הוא תמיד יכול להיעזר במעקה.
אבל היקר מעדיף להקים את המחנה בסלון לפני העלייה המפרכת למיטה.
וככה מול המדורה(הטלויזיה) הוא נרדם לו בשלווה מחוייך ומחובק עם השלט.
מילא נרדם בסלון - אבל לחבק שלט?!
רק שלא יתחיל לנשק אותו ולהרטיב את הכפתורים..
כשאני רואה אותו בתנוחה הזו,אני נוהגת כמו כל אישה טובה - מתחילה למלמל מתחת לשפם (אני צריכה להוריד...) , בקוטריות משהו בסגנון של:
" כמה מסכנה אני..מה,לא שווה לעלות מדרגות למעני?"
" בטח את שני הילדים עשינו בסלון, ילדים סלוניים יש לי"
" תישן, תישן...לא מפריע לי - על הדרך מזיזה כסאות, שולחנות ,ונועלת את נעלי הזבל המרעישות ( אלה נעלי אצבע, שיוצא לי לנעול אותם רק שאני זורקת אשפה,אז אני קוראת להם נעלי זבל)
הוא טוען שאני מגזימה..
אני מגזימה?!
אני מגזימה?!
החלטתי לנקוט בשיטה אחרת, להניח לו להמשיך לישון בסלון ולהתייחד עם השלט.
ואז בסביבות ארבע בלילה , הוא עולה שקט ומניח את עכוזו באיטיות על המזרן.
אם יש דבר אחד שהוא קליל אצלי - זו השינה.
אני מתעוררת ושואלת אותו לשעה..הוא תמיד מוריד שעתיים .
בלפן כזה..כמה שהסיטואציה מעצבנת,יש בה משהו מצחיק
אני מדליקה את מנורת הלילה ומכריזה על השעה : ארבע ודקה?! ארבע ודקה?!
"כבר ארבע ושתי דקות"..הגאון של אמא שלו מתקן אותי, ו"תגידי אישתי " ממשיך להוציא פניני לשון מפיו "זה היה נורא אם היית מעירה אותי עם חיבוק נשיקה ו..חיבוק?
נראה לך?!,
מה פתאום !!
אתה בעלי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
