את השיחות הכי מעניינות והכי מרתקות יוצא לי לנהל עם הבנים דווקא בנסיעה.

היום בדרך לברית של אחת הגיסות, הבן הקטן שאל אם ראיתי כשחתכו לו.

לא, לא ראיתי, הביאו לי אותך רק אחרי שכיסחו לך את הבולבול.

אמא!!!

מה..בצחוק - יש לך בולבול יפה!

אמא!!

טוב, הינה אני מפסיקה לדבר על הבולבול שלך.

תגידו, אני שואלת את בניי המלומדים והמשכילים, למי חתכו בפעם הראשונה בתורה?

שניהם במקהלה- משה!

למשה חתכו את הלשון.אברהם אבינו -מוכר לכם?

שתיקה - הם בטח ניסו לנחש לאיזה צד של המשפחה הוא שייך.

אומנם אנחנו לא משפחה גדולה בתורה, אבל היה חשוב לי שידעו, כי בכל זאת בגיל שמונה ימים שידרגו להם את הבולבול - לא מעניין אותם למה עשו להם את זה?!

אז הסברתי להם..מה שבטוח הם בחיים לא ישכחו את זה יותר:

אברהם אבינו , ועם כל הכבוד למשה (ויש כבוד) הוא לא אבינו והוא בכלל שייך לתיבה.

"אמא,רמזור ירוק!"

לא להפריע לי..אברהם ערך הסכם עם אלוהים וכאות הערכה הוא חתך לעצמו את העורלה בלי הרדמה, בלי עזרה ואפילו בלי סכין, ואם אני זוכרת טוב הוא חתך לו עם אבן.

ותחשבו על זה,הוא לא היה תינוק קטן- הוא היה אדם מבוגר.

"אמא"!!!!

לא אני המצאתי, זה כתוב בתורה (ככה אני זוכרת)

"את עושה לי צמרמורת", רטן הבן הקטן והגן על מבושיו בשתי ידיו הקטנות

בטכס הברית, הילדים שלי גילו עניין בנעשה והציצו לסירוגין בנעשה.

הבן הגדול החליט לתת לי תיאור מדוייק כולל פירוט מצמרר על איזשהו קליפס שתופס את העורלה.

ילדים יכולים להיות אכזריים..