כואב לי הגרון

זה בטוח בגלל המזגן שבעבודה.

בהכל אשם הטכנאי שלמה - אז מה אם הרשת הייתה מלאה אבק?,מי ביקש ממנו להוציא את האבק?

ועכשיו המזגן עובד טוב,ולי כואב הגרון.

ואוליי הכאבים הם משהו פסיכולוגי פסיכי אצלי?

באמצע כל האי שפיות שמסביב היו לי יומיים מלאי התרגשות.

עם כל הרוע, האימה והזוועה שמסביב ורגע לפני שהאופטימיות נעלמה ממני , מישהו שם למעלה החליט לתת לי שיעור תגבור(בטח אני מקוטלגת למעלה כקשיית למידה-בהקבצה ז') - ההוא במרומים לא שוכח את בניו ובנותיו הסתומים..

לפני כמה ימים אחד מאנשי הישוב התקשר אליי עם רעיון שאנשי הישוב יבשלו ויאפו לחיילים בלבנון - והוא יקפיץ את זה להם.

הרעיון תפס תאוצה - נשלחו פליירים לתיבות הדואר,עוד פליירים חולקו על ידי ילדי הישוב.

מושב שלם ( כ-200 משפחות) נרתם למבצע.

השמועה על המבצע פרשה לה כנפיים ( לא של עוף) ולפני שהספקת להגיד אורז ושניצל הישובים מסביב הצטרפו.

הייתם צריכים לראות את זה...את ההמולה,את שיתוף הפעולה ואת כמויות הדברים שהביאו.

היה רגע של בילבול - לא חשבנו שזה יגיע למימדים שכאלה.

וזה היה מבהיל- כי פתאום בנוסף לזה התחילו להגיע משטחים של ענבים,עגבניות שרי ואפרסקים..

הרכב המסחרי המתוכנן לנסוע , הוחלף ברכב מסחרי גדול בהרבה יותר.

הם חשבו על הכל ...החיילים הדתיים לא קופחו ונשלח נציג לרכישת 200 מנות אוכל בד"צ

היה שמח במושב ..

אם הייתם רואים את מימי הקשישה עם קערית ענקית של קוסקוס , לא מפסיקה למלמל דברי ברכה לחיילים.

או את כל האמהות,הנשים הצעירות שהבעלים שלהם בלבנון - כמו תזזית הן נעו בין החבילות- אירגנו,העמיסו ובטוח עלתה בליבם מחשבה שאולי משהו מזה יגיע גם לאהוב שלהם.

אחרי שהכל הועמס וכולם נפנפו לשני אנשי הישוב שהסיעו את אוכל האהבה ,התפזרה כל החבורה בשקט מוזר, בשקט של מועקה.

ורק לפני רגע..

גם עליי נפלה הנחיתה - זה לא תקין ומעוות כל המצב הזה,לעזור והתקרב לחיילים שלנו איכשהו דרך האוכל הביתי  זה עשה לי עצוב, רציתי  לבכות, רק בשביל לשחרר טיפה את כאב הגרון.

אבל לא...אפילו לבכות אין לי זמן!

זרם טלפונים של אם אפשר להביא עוד, אם שבוע הבא תהיה התארגנות כזו וכמה טלפונים מעצבנים של למה לא הודענו לפני ( תמיד חייבים להיות את הקוטריים האלה?!, ממש מתחשק באותו הרגע לתת להם מכה בראש עם איזה שוק או ירך של עוף)

אחרי שנרגעו הטלפונים ( משכתי בכאילו , בטעות, את חוט הטלפון...אף פעם לא עשיתי את זה, אבל הייתי חייבת עשר דק' שקט) יצאתי החוצה לעשן את הסיגריה ( אני יודעת שזה איכסה פיכסה - אבל אני לא מעשנת במשרד, כי זה מסריח ) ולהירגע טיפה..ולהיזכר ביום המטריף והמלא אהבה שהיה לי רק יום לפני כן.

סופי,מוקה,איריס,נטע(דבש),רונית - המפגש איתכם הצליח למלא לי את המצברים בנשמה,בכל האי שפיות שמסביב אתן הדבר הכי שפוי ומלא אהבה שקיים.

כל כך אוהבת אתכם על זה!

בטוח אני אכתוב פוסט על זה - אבל בנתיים אני שומרת את הכיף שהיה לי לעצמי.

שבת יפה חברים שלי

את קבלת השבת אני עושה בחוף הים.

אין כמו בורקס עם חול!