בכל חיי הקצרים לא הערצתי אפילו דמות אחת.

מעולם לא החזקתי פוסטרים של קישקשטא או מומו הכבאי מ"שכונת חיים" על הקיר.

מעולם לא צרחתי,קיפצתי  כשהגיע זמר מוכר וסלב כמו בועז שרעבי לעיר.

לא היה לי את זה אף פעם.

לא היה לי את זה אז ואין לי את זה גם היום.

אני לא מעריצה אף דמות ,חוץ מהחמות!

כשאני אומרת את זה אני נתקלת בשתי תגובות אופייניות:

חברים נשפכים על הריצפה מצחוק-

או לחילופין מהנהנים בסלחנות , רמה עם הרעיונות המשונים שלה, רק היא יכולה להעריץ חמות..

כשאני שומעת בדיחות על חמות – אני ישר לוקחת את זה אישית

בסוכה,נעצתי בה עניים –יש לה עניים ירוקות גדולות ומדהימות

"רמה!!,הכול בסדר ?,הקציצות לא יצאו טוב?" (למה תמיד שאולים אותי אם הכול בסדר לפי האוכל?)

"כן,את יודעת שיש לך עניים יפות?"

"השטויות שלך..לכי תביאי את העוגות"

היא אישה קטנה

עם פה ענק – בצ'יק מפזרת משימות, מחלקת הוראות –היא הרס"ר של המשפחה.

בסביבות הצהרים אני אקבל ממנה פקודה בסגנון: "תבואי אחרי העבודה,הכנתי שניצלים לילדים ותחזירי לי כבר את כל הסירים!"

אחרי משפט אחד ממני היא תדע איך אני מרגישה ותמשיך ברצף הדיבור: "הבן היקר שלי עיצבן אותך?, כסמו כל הגברים "(וזה עוד מצונזר)

היא כזו מצחיקה..

בסוכות  הבן הקטן השוויץ בכל הסימנים הכחולים שיש לו מחוג הסייף – והיא אמרה לו שזה לא נורא,רק שישמור על הביצים.

הבן הקטן לא הפסיק לצחוק, אבל הוא הבטיח שישמור.

אני זוכרת שבתחילת הנישואים היה לי קשה עם כל הפתיחות ועוצמות הנתינה שבה.

לא הורגלתי לזה, שמרתי ממנה מרחק ,הרגשתי מאוימת.

היו פעמים שהיא נעלבה מהיחס הקר והמנומס שלי –אבל היא לא ויתרה.

כשאני חולה – היא הראשונה שמתייצבת עם סיר מרק.

בלידות – היא מחכה מחוץ לחדר לידה .

הלידה של הבן הגדול  התארכה שלושה ימים – היא לא זזה מהמיטה שלי...

כשחזרתי לעבוד – היא שמרה על הילדים.

כשדברתי איתה על כסף עבור השמירה  – קיבלתי צעקות...

היא טיפלה לי בילדים ללא תמורה- ובנוסף הייתה קונה להם את כל המטרנות והטיטולים.

ממנה למדתי את המושג: משפחה קודמת לכל!

למה אני נזכרת בכל זה עכשיו..

כי בסוכה היא נראתה כל כך עייפה, נצבט לי הלב – כי אני לא עשיתי בשבילה אפילו ממחצית ממה שקיבלתי ממנה.