אתם בטח מכירים את אגדת הילדים "החלילן מהמלין", בו מסופר על עיירה מוכת עכברים שבמקום להביא מדביר הם מביאים חלילן.

אני לא יודעת למה , אבל האגדה הזו מזכירה לי את שדרות- עיירה מוכת עכברים(קאסמים) ,במקום לטפל בבעיה עצמה,הם מביאים את גיאדמק החלילן.

וכמו באגדה החלילן גיאדמק מחולל בכיסו ומפנה את העיר מילדים.

אני מעריכה אותו על התרומה הנדיבה, על הכיף חיים שעושים הילדים כרגע באילת.

ברוחב לב כזה- עוד לא יצא לי להיתקל

אבל רק דבר אחד לא ברור לי: (נו טוב, אז כמה דברים לא ברורים לי- אל תתפסו אותי במילה)

מה זה עוזר?

מה שונה המצב היום משנה שעברה?

לפנות את העיר, לעשות ויברח לאילת- מישהו עצר לרגע לראות כמה  גרוע זה נראה?

ובעוד שבוע- משהו ישתנה?

ובעוד שבוע הילדים יחזרו רעננים יותר- בשביל מה?

בשביל לקבל את הקאסם בזרועות פתוחות?

כשמקבלים תרומה- אומרים תודה.

תודה לך גיאדמק – אני אומרת את זה בכנות עמוקה.

אבל אם כל התרומה הייתה הולכת על מיגון בתי הספר,מוסדות ציבור – ושיפור עיר הרפאים הזו,שבקצב הזה היא עומדת להימחק מהמפה.

ולך- אדוני שר הביטחון

גיאדמק לחץ לכם על כפתור כואב – הוא מצא פתרון , אומנם זמני ולא בטוח שיעיל

אבל לפחות הוא עשה משהו.

ועכשיו העיר ריקה – אולי זו ההזדמנות שלכם לעשות משהו?

בניגוד לסיפור המקורי – כולי תקווה שהילדים יחזרו הביתה בשלום ולא יראו עוד עכברים(קאסמים) לעולם.