זה סה"כ מיקרוב קטן

שהחליט לעשות לי באלגן

הרופא אמר שהוא לא ידידותי,

ואפילו קצת מסוכן.

מה הוא חשב לעצמו הרופא הזה – שאני רוצה להתחבר לחיידק הערסי שלי?!

האמת, דיי שקשקתי – בראש רצו לי תסריטי אימה שאני אפילו לא מעיזה לכתוב אותם.

אז הרופא הרגיע – זה רק חיידק שקוראים לו...(שכחתי את השם) הוא נמצא בקיבה והוא יכול לגרום לאולקוס ובמקרים מסוימים לסרטן ( מזל שכבר ישבתי על הכיסא)

במשך שבוע אני אמורה לבלוע 10 כדורי אנטיביוטיקה  מארבעה סוגים שונים.

ולחזור ביום חמישי לבדיקת דם חוזרת ואולטראסונד-   אני מקווה שבזה יגמר כל הסיפור.

אני רק ביום הראשון עם האנטיביוטיקה –ומרגישה סמרטוט,סחבה..

איך פעולות פשוטות , שבחיי היום יום אני לא מקדישה שבריר של מחשבה , הופכות להיות קשות וכמעט בלתי אפשריות..

כמו ההקלדה עכשיו- יש תחושה שהיד שלי שוקלת לפחות טונה ( מינימום 100 קופסאות טונה בשמן) , ופתאום אני לא זוכרת את סדר האותיות במקלדת..כותבת בשגיעוט קטיו איומות

או להרים כוס תה- פעולה כל כך פשוטה, מי חושב על זה בכלל..- היום אני חושבת על זה,וכמה כבדה יכולה להיות כוס זכוכית...

היום- יותר מתמיד, יותר מאי פעם – אני מעריכה את הבריאות.

אולי הייתי צריכה את המיקרוב הקטן הזה- בשביל להיזכר שהבריאות היא מתנה !

ולכם חברים יקרים

תודה שאתם כאן איתי – הפחדים, החשיבה שלי , קיבלה פרופורציה בזכותכם.

ואם יצא לי השבוע להיות פה פחות – זה רק בגלל שאני מסטולה.

חכו חכו שאני אתחזק- התגעגעתי לשטויות של עצמי.

אוהבת אתכם

המון