אני מסתכלת על בקבוק הקולה שמונח על השיש ומגיעה לתובנה מדהימה – החיים הם קולה!

ואולי אני בסך הכול בועה..

לפעמים אני תוססת  - כמו בועה שובבה המתפוצצת בגרון

ויש פעמים שאני רק גזים – עושה בועות באוויר

הכי עצוב – זו הבועה שמתנפצת בפנים

ואולי כול בועה זה חלום

או תקווה

ואולי אני חייה בתוך בועה?

אני מנערת את שארית בקבוק הקולה

ומחייכת לעצמי בדיבליות – היי יש  בבקבוק עוד בועות!

הן רק זקוקות לניעור קל ..

אני קוראת את התובנה המפגרת שלי – וצוחקת עד בכי

סתומה..מעניין מה הייתי כותבת על בקבוק מים מינרלים ..

או על מיץ גזר – דווקא פה עולים לי כבר כמה רעיונות..מעניין למה

לא טוב לי

אני מרגישה שכל הבועות מתנפצות לי, ואני לא מוצאת את הפקק המתאים שיעצור את כל הבועות מלברוח..

האולטרסאונד לא יצא משהו – ממש מבאס, אפילו בזה אני לא פוטוגנית

יש לי חצ'קון (פוליפ)בכיס המרה

זה לא כזה רציני ומפחיד - חותכים לי את הכיס ובזה נגמר הסיפור.

אבל הפרונקל הזה יושב דווקא בצינורית שמחברת לכבד או משהו בדומה לזה – וגורם לי לליקוי בכבד.

איזה נאחס- סה"כ הלכתי לקופ"ח בגלל כאבי בטן , מה אני צריכה את כל הסבטוחה הזו..

כן כן..אני יודעת שאני צריכה להסתכל על הצד החיובי שבזה –רוב הסיכויים שהבלוטה הזו היא לא גידול ממאיר – יופי לי   

מהיום אני לא בטטה –אלא בטטה לייט.

מתכון לדיאטה הזו- המון נאחס

לפני חודש בטח הייתי כותבת שיר הלל  לעשור הקילוגרם שנשלו ממני  וכותבת פוסט שלם על מכנס גומי החדש שעלה עליי.

יש לי תחושה שעם כל קילוגרם שירד , ירדה גם החיות,שמחת החיים שהייתה חלק ממני –ואולי הקילוגרמים שלי הם לא שומן , רק קילוגרמים של אושר?

אני רוצה להיות בטטה

כי אז הייתי מאושרת יותר,שמחה  יותר ובריאה בהרבה יותר

"ואולי זה רק משבר קטן וזה עובר

ואלי אני נהייתי קצת אחר "..יש שיר כזה

הפוסט הזה נכתב בהפסקות – בעקבות רטיבות מוגברת באזור העניים

כמה תסכול,מרירות- לפעמים בא לי להקיא עליי..

אני אלך לישון

וכדברי ידידתי סקארלט

מחר יום חדש