את לא נראית טוב..זה הדבר הראשון שהחמות אמרה בארוחת ערב של יום שישי.

יש לה מזל שאני אוהבת אותה , כי אם לא, הייתי עונה לה שגם היא לא נראית משהו.       

חכתי שארוחת השישי הזו תיגמר – הרגשתי תופים בראש,צלצולים באוזניים והקינוחים באף כמערכת כלי נשיפה . איפה זובין מטה שיראה מה זו תזמורת אמיתית!.           

הייתי בטוחה שעונג שבת ואקמול אחד יחסלו את כל הסימפטומים של השפעת.   

טעיתי- לסימפטומים שלי יש סימפטיה להידבק אלי ,וזה לא הכי סימפטי.   

הבוקר קמתי עם רעשים בראש, רעשים שהזכירו לי את הילדים כשהיו קטנים והיה להם תחביב להוציא את כל סירי הנירוסטה ולתופף בהם עם כף מתכת- מאז ידעתי שיש להם חוש מוזיקלי!,השכנים חשבו אחרת.                                                         

מילא אף סתום וראש בלום – אבל למה אני צולעת?

הכלבה מחליטה להידבק לי למכנס ושאני אגרור אותה!

בקושי אני גוררת את עצמי על הבוקר – אני צריכה לגרור גם כלבה ?

צר לי להגיד את זה – אבל היא לא הכי  חכמה..אני לא מכירה את ההיסטוריה הרפואית שלה , נראה  שהיא נפלה על הראש כשהיא נולדה ..

חשבתי לעצמי אולי בגלל שהיא כלבת רחוב, ומי יודע...בטח יש לה אמא זונה, היא סובלת מחסך וכל מה שצריך לעשות זה לטפח אותה באהבה ופינוקים.

קנינו לה שמפו ריחני

אוכל לגורים - הוא נראה כמו קקי של עיזים וגם מריח ככה.( אין כמו ריח של קקי עיזים!- זה בשביל ששחר ימשיך להיות חבר שלי)

אפילו פתי בר בצורה של עצמות קנינו לה!

אבל היא מעדיפה לאכול את הגרביים המסריחות של הילדים ,והשבוע תפסתי אותה על חם ...(ממש לא נעים לי לכתוב את זה) מכרסמת קקי יבש!!- מפגרת או לא?!

והשבוע היא קיבלה מאיתנו גורמט ערסי להתפאר! – עכשיו היא אשקלונית לכל דבר.

כפוית טובה ...אפילו נביחת תודה לא קיבלתי ממנה .

כל יום שישי אני היא והסמרטוט מבלים ביחד – אי אפשר לשטוף איתה את הבית !

היא רודפת אחרי הסמרטוט נועצת אותו בשיניה ועם חיוך מטופש של ניצחון היא רצה איתו בין חדרי הבית – וכמובן שאני רצה אחריה תוך מלמול קללות עסיסיות בסגנון:" יא כלבה אחת- תחזירי לי תיכף ומיד את הסמרטוט שלי!"

היא לא מקשיבה לי, היא מצפצפת עלי- או יותר נכון לומר נובחת!

 אבל הכי מעצבן, הכי מרגיז זה שהיא מחכה בסבלנות שהבית יתייבש בשביל להטיל את מימייה בסלון!

היא עושה את זה בכוונה , היא מתעללת בי !

היקר והילדים אומרים שאני סתם מגזימה,היא רק גורה וכל הבלבלבלה .

בצהרים  הילדים התגלגלו להם מצחוק ורק לי בא לבכות- היא רצה באטרף ואני אחריה מנסה להציל את החזייה המכורסמת.

אף אחד לא בא לעזרתי – הילדים בגיל של "לא נוגעים בחזיות"...

דווקא חזייה שווה זו הייתה ..שווה 250 שקל!                                                                  

לפעמים אני מוציאה אותה לטיול,נו טוב רק פעם אחת הוצאתי אותה וזה היה יותר מידיי!

האמת הרגשתי די מפגר להסתובב איתה – כי אני כזו גדולה והיא כזו קטנה.

זה כמו לראות אישה גדולה עם תיק קטן – זה לא מתאים!

אני לא יודעת למה השוויתי אותה לתיק ..

בעשר דקות שטיילתי איתה – הצלחת להסתבך עם הרצועה.

היא אשמה!- היא ליפפה את החוט סביבי , היא קשרה אותי!- עאלק גורה..היא פשוט מכשפה!

אני כותבת את הפוסט והיא מידיי פעם באה ונושכת לי במכנס – ככה סתם כי בא לה.

מזל שחורף עכשיו, בטח בקיץ היא ישר תכרסם לי את העור.

הכלבה הזו- מציקה, מרגיזה ומעצבנת אבל נכנסה לנו ללב.