"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו: כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה... ושבו בנים לגבולם:" (ירמיה ל"א, יד)

אלה אחד הפסוקים שאני מאוד אוהבת.

לא בגלל שהם נושאים את שם הבלוג שלי או את שמי , אלא בזכות המילים,בזכות ההבטחה של בורא עולמים: "ושבו בנים לגבולם".

חשבתי אתמול על משפחות החטופים – עוד חג בלי הבנים,עוד חג עם כיסא ריק  אבל חורק ממטען של דאגה ,געגועים ואהבה...

ישבתי בחצר אתמול בלילה  - היה קר בחוץ אבל כל כך חם בלב.

נהניתי להסתכל על הבנים והיקר משחקים עם הכלבה האהבלה שלנו (וואי כמה שהיא סתומה.)

הצחוק המתגלגל של הבנים והצחוק העמוק של הבעל – גרמו לי אוטומטית לשאת ראש לשמים ולהגיד "תודה".

כשהרמתי את הראש נתקלתי בפנס חדש בשכונה – נו טוב ..זה בגלל שהייתי בלי המשקפיים ולקח לי כמה שניות למקד את ראית הנץ שלי ולהבין שהדבר העגול והמואר הזה הוא פנס האלוהים.

ירח מדהים ביופיו והוא נראה לי כל כך קרוב... כמו מערת אור, כמו אנטנה  לאלוהים.

ביום כיפור פספסתי את פתיחת ארובות השמים 

והרגשתי הזדמנות שנייה לשלוח דרך הירח אס. אם. אס

אז שלחתי לו הודעה :

"תודה – על המשפחה הנפלאה שלי. ואם תוכל.. שהצחוק המאושר שאתה שומע עכשיו שיוצא מפיהם יהיה חלק מיומם.

שמור לי על הבנים,שמור לי על הבעל ושמור עלי.

ואולי תעשה נס לכבוד החג?

תביא את האושר,הצחוק והשמחה למשפחות החטופים – תשיב את הבנים לגבולם,לחיק משפחתם-אל תפסח עליהם.

תוציא אותם , כמו שאתה יודע..ביד חזקה ובזרוע נטויה.

בבקשה..

בבקשה."

חג שמח לכם אהוד,אלדד וגלעד  - אנחנו לא שוכחים אתכם אפילו לרגע..מתפללים לשובכם  ולחזרתכם במהרה.לא נשתוק עד שתצאו לחירות.

חג חירות שמח חברים יקרים שלי- חירות להגשים חלום,לחשוב ולאהוב.