תראו מה אפשר לעשות עם מטאטא קטן:

כבר יומיים שבא לי לצייר

מן צורך פנימי בוער – אין לי מושג מאיפה זה בא לי.

לא החזקתי מכחול מגן עליזה , אף פעם לא הייתי טובה בציור ואף פעם לא הייתי בוועדת קישוט.

שיתפתי את האחות הגדולה בצורך הזה –ידעתי שהיא לא תרים גבה.

אם הייתי מספרת את זה ליקר – הוא ישר היה מזכיר לי את הגוש חימר שיש לי במקרר מהתקופה שבא לי לפסל,או שהיה מרים ראשו למעלה לכמות המסחרית של זכוכיות מצופות רצועות נחושת ובדיל מתקופת הויטראז' שלי ואני אקווה בשקט שלא יזכיר את היצירות שלי עם הנייר גרוס – כי זה אמת היה מוגזם..

כמו כל דבר בחיים – אני טובה בלא להתמיד!

אז מה...זה באמת לנפש,מן תראפיה כזו

הצורך הזה היה אתמול- אחותי התלהבה מהרעיון, גייסה את הבת הגדולה שלה שמציירת מדהים כמעט כמוני.

קבענו ליום שישי- לצייר בשדה פתוח.

יום שישי הגיע – התשוקה לצייר חלפה לה , ובכלל לא השתוקקתי לכלום,מעין פרומו דיכי .

השבוע שחלף לא היה טוב איתי – הנאחס נדבק אלי בלי כוח או יכולת לגרד אותו ממני.

האחות התקשרה להודיע שתוך עשר דקות היא מגיעה

"לא מתחשק לי..הבית על גלגלים..המברשת היחידה שאני אחזיק היום זה המטאטא!"

התירוצים שלי לא שכנעו אותה –יש לי עשר דקות להיות מוכנה.

איזה כיף...כבר בכניסה לרכב נפרדתי מהנאחס לשלום.

הנסיעה בשדות ירוקים ,אחות ואחיינית שטותניקיים –זה מה שהייתי צריכה.

התחלתי לצייר – נו טוב...בהיתי בבד הלבן, ציירתי עיגול צהוב קטן – הראיתי את יצירת הפאר לאחותי.

ציירתי נקודה אדומה – הפרעתי לאחותי ,שתראה.

קצת קשה לתאר את השתפכויות הצחוק שהיו שם....

קרתה לי תאונה קטנה- הטבעתי נמלה בציור!

חייב לעדכן,לא?

בהתחלה ציירתי בחוסר ביטחון,נקודות קטנות,כתמי צבע.

ופתאום השתחררתי – מריחות גדולות,צבעוניות,עליז היה לי בנשמה.

אני יודעת שזו לא יצירת פאר, וואן גוך בטח היה מתעלף מהחמנית שלי !

ואבל לא איכפת-נהניתי מכל רגע.