אם יש משהו שמציק לי מאוד חוץ מהקילוגרמים עודפים, מצב חשבון הבנק, מערכת החינוך, מערכת המשפט , המצב הביטחוני ומצב הכביסה – זה השיער!

אני לא יודעת מה היו השיקולים של בורא העולמים כשהוא הדביק לי את השיער לקרקפת ..כאילו מה הוא חשב לעצמו?....בואו נעזור למדע להוכיח שמוצא האדם מהקוף?!

למה הוא היה צריך לתת לי תלתלים ברגליים?, לא היה כדאי ופחות כואב אם הוא היה מדביק לי אותם לראש?-נפלאות ונשגבות מבינתי דרכי האל.

כבר יותר משנה שלא ביקרתי את לולו , החלטתי לאמץ את המראה של שיער ארוך ונשי המתנפנף לו ברוח – פחחחח אין בכלל רוח.

בשבוע שעבר,אחרי הצצה חטופה במראה – החלטתי שזהו!, אני נפרדת ממראה בארט סימסון  לטובת תספורת קצוצה, מסודרת וחנונית.

לא הלכתי ללולו ,בוגדת שכמוני! – החלטתי להתפרע ולתת את גופי ( נו טוב –רק את הראש) לטוני הקירח שהוא השוקי זיקרי של אשקלון.

איזה תור..יותר גרוע מיום חורפי בקופ"ח הכללית.

"הזמנת תור"? – שואל אותי ד"ר טוני?

"לא,אבל אני חייבת דחוף להסתפר היום"

" יש לך אירוע"?

"כן" –  איזו בלופרית אני..אבל אם אני אומרת שיש לי אירוע זה תופס חשיבות עליונה במספרה כמעט כמו שאני אגיד במרפאה שיש לי חיידק טורף.

אחרי המתנה קצרה בת שעה וחצי חבורה של ילדים מתלמדים עטה עליי – אחד חופף, החבר שלו מחזיק את הדוש והשלישית מוכנה עם המגבת ובחיוך מרוצה  היא מחזיקה גם את סינר הניילון.

אחרי שהיא הדביקה לי את הסרט הלבן ושמה לי את הסינר השחור ,נראיתי כמו כומר – "תבורכי ילדה נודניקית" התחשק לי לומר לה, אבל לא נעים ...

אוף איזו נודניקית היא הייתה .."הכול בסדר?" היא שאלה כל שנייה והתנדבה להשקות אותי בקפה/תה/נס קפה.

"לא תודה (קרצייה)" עניתי בנימוס.

אני אדם מאוד סבלני ( מישהו עשה עכשיו פחחח או גיחך?!) , אבל אם יש משהו שאני ממש לא אוהבת זה אובר שרות,או במילים אחרות נודניקיות של מוכרות /מתלמדות

טוני הספר הגיע עם המספריים הכסופות שלו ואני קיבלתי רגליים קרות...פתאום אהבתי את השיער המדובלל והרטוב שלי.

"רגע רגע...אולי תעשה לי מלא תלתלים בראש?, פעם היו לי מלא תלתלים אבל הם נעלמו לי ו... "    

"עכשיו את אומרת לי שאת רוצה תלתלים?!" קטע אותי טוני באמצע סיפור השורשים של השיער שלי.

"כן!" – עניתי בביטחון עם קרטוב של אי נעימות  

"זה לוקח לפחות שלוש שעות והשעה כבר שש, וחוץ מזה יש לך אירוע היום,לא?

כל יום יש לי אירוע! – והיום יש לי לילה לבן!

את עוד נוסעת לתל אביב היום?

מה פתאום תל אביב!,עוד לא הוצאתי דרכון, פשוט מחכים לי שלוש מכונות כביסה לבנה בבית!

לקח לו כמה שניות עד שהתוף במוח שלו הסתובב והוא הבין שזו בדיחה...

איזה סיוט...הוא משך,גילגל, סירק, שם לי חומצה על הראש ובשביל שאני אראה ממש מפגרת הצמיד לי גם מן מכסה אסלה מסביב לצוואר .

השעות חלפו , כל העובדים עזבו – נשארנו רק אני וטוני.

ניהלנו שיחה מאוד מעניינת – איש חכם עם חוכמת חיים של הרחוב , מן חוכמת חיים פשוטה – אני צריכה עוד לשחזר מה כל כך ריתק אותי מה שהוא אמר, אבל אשאיר את זה ליום אחר.

אחרי חמש שעות במספרה – העיניים מעורפלות ואדומות מאדי החמצן, הייתי בטוחה שאני לא רואה טוב..

אימל'ה!!! – מה זה כל התלתלים האלה , אני דומה לניסים גרמה!!

ואם לא ניסים , אז מינימום סימונה מדימונה!

טוני הרגיע ואמר שהתלתלים יפתחו עם הזמן – עבר שבוע ואני עדיין דומה לסימונה, וכל כך רציתי להיות דומה לדינה ברזילי 496351 ..