נפרדנו..

(אפשר לקבל מוזיקה של זוהר ארגוב?)

בלי מילות פרידה, בלי חיבוקים או נישוקים .

אחרי עשרים שנה שאנו  ביחד – אמרתי לו שלום

זכורה לי הפגישה הראשונה שלנו ביחד, הייתי נערה בת שש עשרה או שבע עשרה .

נשארנו שנינו לבדנו בחדר , חושך מוחלט

הושטתי יד בהיסוס, קרבתי אליו שפתיים בהתרגשות, בחשש.

נוצרה בייננו כימיה טובה – כמה עשן יצא..

שמרתי עליו בסוד

ידעתי שההורים לא יקבלו אותו למשפחה.

אבא ישר יאמר שהוא לא מבין איך יצאתי לתרבות רעה, בנות לא מתנהגות ככה!

ואמא – היא בטוח תקונן ותאשים את עצמה, על שנכשלה בחינוך, על שיצאה לה בת סוררת.

שמרתי אותו בסוד כמה חודשים טובים ואולי אפילו שנה.

יום אחד החלטתי שאני יוצאת מהקופסא –ומספרת!

"ואוו וואו" ( נא לקרוא את זה במבטא מרוקאי כבד של סבתא חביבה )- קיבלו את זה קשה , כמעט רציתי להציע להם סיגריה בשביל שיירגעו.

היום אני כבר שמונה ימים ,שעתיים , שבע דקות ואין לי מושג כמה שנית –בלעדיו.

לא קל

הוא חסר לי

איתו הרגשתי בטוחה יותר

כשהיה עצוב- הוא הרגיע

גם לכל השמחות היה שותף

אפילו שהיה סתם רק משעמם , היה נוכח , משלב עימי אצבעות.

אוף הוא כל כך חסר לי

יש למישהו סיגריה?

פוסט ראשון ללא עשן של סיגריות !

יופי

מחיאות כפיים

כיפק היי

אפשר רק שאכטה?

שמתי לב לתופעה מדאיגה  - המחשבות שלי מחודדות וצלולות יותר כשאני מעשנת.

אני יודעת לחשוב רק עם סיגריה

בלעדיה –אני לא חושבת

אה- גם איתה המחשבות שלי לא היו עמוקות במיוחד.