אני מדפדפת לי באלבומים ומחפשת תמונה מסוימת מלפני 17 שנה.
על הדרך נתקלת בתמונות מרתקות ומפליאות- וואי פעם גם לי היו עצמות!
חלק מהתמונות מזוויעות, במיוחד תמונות מתקופת הצבא – מה חשבתי לעצמי כשהצטלמתי בתוך גלגל של ביוב?!
הינה- מצאתי את התמונה שחיפשתי:
הפוסט שלו הזכיר לי את החתול המתוק הזה .
מי שמכיר אותי יודע שאני לא "מתה" על בעלי חיים , אבל זה לא מנע ממני להיות מדריכה בפינת החי- ומדריכה טובה אם יורשה לי להשוויץ.
ביני לבין החיות היה הסכם – אני נותנת להם אוכל והם עושים "מה מהה או קוקוריקו כשבאה קבוצה להדרכה.
ההסכם עבד יופי, חוץ ממקרה לא נעים אחד שבו סוס פוני נתן לי ביס בגב , ועוד מקרה מצער שסוס גדול דרך עליי ועוד מקרה קטנטן על מרדף של אווז אחריי.
לא השתגעתי מאהבה לחיות- ונראה לי שגם הם לא ממש התלהבו ממני.
עד שהגיע הטיגריס יוסי!
הוא בא קטנטן, לא נתנו לו סיכוי לחיות
האמא שלו דחתה אותו משום מה
רק ראיתי אותו- פיתחתי כלפיו רגש אימהי שלא ידעתי שטמון בי, בסבלנות הייתי יושבת שעות ומאכילה אותו.
לא עזבתי אותו לרגע!
כשהייתי מסיימת את יום העבודה, הייתי מכניסה אותו לתוך קופסת קרטון מחוררת ונוסעת איתו באוטובוס.
לכל מקום סחבתי אותו , מן תחושה פנימית כזו שהוא רק צריך חום גוף ואהבה ואז הוא יגדל ויתפתח – ואני והוא נהיה חברים טובים, נטייל בשכונה ונבהיל את וויצמן השכן ו..
אבל זה לא עבד.
חודשיים אחרי הוא הפסיק לאכול ומת לאחר זמן קצר.
כמו שאמרתי-לא מתה על חתולים
אבל את החתול הזה אהבתי.
סוף שבוע נפלא חברים יקרים
אני הולכת לדפדף באלבום , אולי אמצא בו עוד הפתעות
אם חשבתי שזה מיוחד להצטלם בתוך גלגל של ביוב, מי יודע...אולי יש לי גם תמונה מאחורי מכסה של אסלה..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
