יש לך "אכילה" בגלגל.

אוקיי..רק תקן לי בצ'יק את הפנצ'ר , אני כבר באיחור מטורף לעבודה..

דווקא בשביל להרגיז , הוא נתן לי הרצאה ארוכה על כמה שהגלגל לא תקני , פלא שהוא לא התפוצץ לי בנסיעה ומדהים שאני עוד לא מרוחה על הכביש.

הוא גילה שיש לי אכילה גם בגלגל האחורי – גלגלים רעבים יש לי...

עוד לפני ששתתי קפה הבוקר, על קרואסון אני יכולה כבר לחלום  – נפרדתי מ-500 שקלים.

דיכאון..עוד הוצאה לא צפויה.

לא עדכנתי את היקר , הוא בטח יגיד עוד פעם שעבדו עליי.

וזה מעצבן...כי אני לא טיפוס פרייר

הרבה זמן אנחנו חתול ועכבר – אין לי מושג מי החתול ומי העכבר- מיאו.

וככה עם מצבור של נאחס על הבוקר, וגוש כל כך כואב בגרון נסעתי לי לעבודה.

כל כך מתחשק לי לבכות , בכי כזה טוב

אני רוצה לחזור הביתה להתבכיין מתחת לפוך – תענוג, זה משחרר...אני יודעת שאני ארגיש אח"כ טוב.

אפילו את הפינוק הזה אני לא יכולה להרשות לעצמי – הרחמים העצמיים מציפים אותי, חשבתי כמה אני מסכנה וקשה לי ואוי אוי אוי...

וואי..

כשהגעתי לישוב , האטתי את הרכב למהירות של 10 קמ"ש.

בנסיעה איטית ופה פעור הסתכלתי סביבי:

לא להאמין מה סופה יכולה לעשות

רוב תאורת הרחוב מנופצת,חוטים גלויים, גגות חשופים, זכוכיות בכל מקום, עצים תלושים..נורא עצוב לראות שורשים חשופים.

יום מטורף בעבודה, אבל עם שיתוף פעולה מדהים ופורה עם המועצה.

כולם המומים מההרס, אבל לא שוכחים לומר תודה , על שאין נפגעים בנפש.

אחד התושבים סיפר לי שהוא ראה איך מערבולת הסופה מגרדת לו שורות מהגג , ומעיפה את הרעפים על מכוניות של השכנים.

הסופה הרימה גם כמה חתולים .

לכל החתולים המעופפים – שלום.

היום המטורף הזה הכניס אותי לפרופורציות.

פתאום המון דברים מתגמדים, אני נזכרת שיש לי על המון דברים לומר תודה ותזכורת שהחיים הם דבר שברירי.

היום אני עם גג על הראש

מחר אני יכולה להיות בלי.

מחר אני חוגגת 16 שנה להקמת הגג .

הגג הזה זקוק לשיפוצים,

ארגז הרוח זקוק לאוויר נקי

יש המון מה לשפץ

ולפעמים מתחשק לנטוש

או לחילופין להשליך עליו רעף

אבל היסודות טובים

אנחנו לא מוותרים לנו.

אז שיהיה לנו מזל וכוחות לתחזק את הגג הזה

פישפוש באלבום התמונות הישן:

תמונה שאני אוהבת במיוחד ואין לי מושג למה דווקא אותה