טוב לי

יש בי מן שלווה ורוגע שלא כל כך מוכרים לי, זה בטח מהאנטיביוטיקה – בעוד כמה ימים אני אחזור למסלול ו..

לא מתחשק לי לחזור למסלול, למרתון היומי, לטירוף בכבישים, לשיגעון בעבודה.

נעימה לי שלוות הבטטה שאימצתי לי

לראות תוכניות של בוקר , לצפות בסרטי טבע (בוב ספוג- מומלץ בחום) ומידי פעם לצפות בסרט אימה (אודטה )

לתפוס תנומה קלה

להתעורר

ושוב תנומה

ושוב להתעורר

זה מה שאני עושה בימים האלה פלוס פעילות ספורטיבית הכוללת מקלחת – כמה קשה ומעייף להתקלח כשכל הגוף דואב.

היה לי קצת עצוב היום-חבל, כל כך חבל שיש לי רק כיס מרה אחד!

בזכות הכיס אני נחה כמו שלא נחתי שנים .

מנוחה שלא מלווה בייסורי מצפון  - של איך אני מרשה לעצמי לנוח כשיש כלים בכיור ומגדל כביסה במקלחת  ובטח מחכה ערמה אין סופית של ניירות במשרד והם לא מסתדרים בלעדיי.

רוצים לשמוע קטע עצוב? – הם מסתדרים טוב מאוד בלעדיי!

אני חושבת שהייתי אמורה להיעלב , לרקוע ברגליים ולמלמל בקול קורע מאזנים – איך איך הם יכולים להסתדר בלעדיי ועוד בסוף שנה?!

אז אפשר..

ובכלל בימים האחרונים אני חושבת על מציאת עבודה אחרת – אני רוצה משהו רגוע,שלא דורש ממני המון,להיות בורג קטן ואולי אפילו אום.

ואם מחר אני אקבל ירושה מאיזה דוד שנשאר במרוקו והחליט לא לעשות עליה כי במרוקו אפשר להסתובב עם  שמלה( ג'לביה) ואף אחד לא צוחק עליך ( הסבירות שזה יקרה זה כמו העתידות של בזוקה שהבטיחו לי שבגיל 21 אגיע לירח)- אשאר בבית אקבל את הילדים מבית הספר, אכין כל יום צהריים ( הם מתלוננים שאני מכינה להם יותר מידי אורז- ועד שלמדתי להכין אותו לא דביק..)  , ארבוץ מול המסך ואעשה רק מה שאני אוהבת

פנטזיה..

אולי המחשבות האלו צצות כי אני חלשה והחזרה לעבודה ולשגרה ניראת לי מעייפת מתמיד.

רק מחשבות..

בעוד כמה ימים אשאב חזרה למרתון של החיים

ובנתיים- נהנית לי מכל רגע של שלווה