אני מסתכלת על ארון הבגדים שלי ונעשה לי שחור בעיניים.

כמעט כל הבגדים שחורים!

או בגווני חום.

פיכס עליי – איזה ארון משעמם.

פעם העזתי להתלבש צבעוני יותר – הייתי יכולה ללבוש חולצה צהובה , מכנסיים אדומות וסנדלים כחולות ולהרגיש פורחת ועוד לקבל מחמאות על הסגנון הייחודי השלוכי שלי.

במשך הזמן הפכתי להיות מרובעת

גם בגוף.

אומרים ששחור מרזה- שקרנים!

כבר שנים שאני הולכת עם שחור ולא נראה שזה כיווץ את הישבנים שלי.

השבוע הבן הסתכל עליי בשעה שמרטתי שערה סוררת מהסנטר ( איזה פחד... התחילו לגדול לי שערות קשות,  יש לי כבר שתיים ובקצב הזה אני  אריב בבוקר עם היקר על מכונת הגילוח, או שעדיף שאני אשתמש בסכין גילוח מאך שלוש טורבו בעל שלושה להבים?) ובקול מאשים הוא טען שאני דומה לעורכת דין.

נגמרו לי הטיעונים -הרגיז אותי שהוא צודק .

כשהייתי בהודו הסתנוורתי משלל הצבעים שהקיף אותי.

הנשים שם כל כך צבעוניות

וזה כל כך יפה!

האופנה מחקה לנו את הצבעים, את הקשת ואולי גם את הנשיות?.

מתחשק לי לחזור ולהיות צבעונית ולא איכפת לי להיות לא אופנתית.

בשביל התרגול לבשתי חולצת טריקו אדומה, בשילוב שרוול ארוך עם פסים כתומים , חומים ואדומים.

הבן הגדול הסתכל עליי מבט מזועזע ואמר:

"אמא?!

אמא?!"

"מה מה מה?  "- שאלתי בעליזות

" עם המכנסיים האלה את ניראת כאילו יש לך טיטול ורק להזכיר לך שפורים כבר נגמר..."

מבאס

נשים הודיות בשלל צבעים

צבעוניות זה דבר מדבק- ביום ההולדת ה-39 ליד עוגת קקי

תיאלד- הן כל כך יפות..הגורמט מיותר

נשים נפאליות - עובדות כל כך קשה... עם כל המשא הכבד יש להן מן הליכה אצילית מדהימה