אני חייבת לצרוח, ככה חזק כזה שיתיש, שיצליח להרגיע את דפיקות הלב

ואולי אני אקלל?- סעמק יש לי ילדים בגילאי טרום מצווה ותרום חתונה וקללות ישפיעו על נפשם העדינה והרכה.

אז אני אקליד ואקליד עד שהרעידות בידיים והרעשים שיש לי בבטן יירגעו.

שמעתי את אזעקה בבטן , בריצה קלילה שלא ידעתי שקיימת בי ירדתי את הארבע עשרה מדרגות ובמקביל קראתי לבנים

את הגדול ראיתי

ואת הקטן אני לא מוצאת

ההיסטריה מתחילה לבצבץ, כמעט במקהלה אני והיקר קוראים לבן הקטן ונותנים לבן הגדול פקודה להיכנס לממ"ד.

אני עולה שוב למעלה ומלמלמלת תפילה כמו:בבקשה בבקשה רק שהוא לא החליט ללכת לשחק כדור סל עכשיו...בבקשה בבקשה..

את הבן מצאתי מתחת למיטה, כמו שהוא תורגל בבית הספר.

זה דפוק

זה דפוק

אלוהים זה כל כך דפוק....מתחשק לי לכתוב את זה אלף פעמים , ואולי זה ירגיע אותי, ואולי אני אקלוט את המציאות המטורפת הזו

להיות חרדה ולהרגיש לא מוגנת בתוך הבית שלי- אז מה נשאר?..