אז מה כעת עושים? עוד אסימון נשים
אני בשביל נשים, מוכן הרבה לשים
שלשלתי אסימון, עוד אסימון אחד
איך שנכנס יצא, ישר לתוך היד

כשהבנים שמעו את השיר בפעם הראשונה הם התגלגלו בצחוק אבל לא במקומות הנכונים.

אוקי, חשבתי בלבי, אז הם קיבלו משהו מהגנטיקה שלי, אבל לאחר מכן הבנתי שמדובר בליקוי של הבנת הנשמע

הם היו בטוחים שהמזמר סובל מבעיות עיקול ומשלשל לו אסימונים ישר לתוך ידיו מהיכן  שאמורים לשבת .

"זה ביטוי" הסברתי לבניי הרכים , "פעם לפני הרבה  הרבה שנים , קצת אחרי עידן הדינוזאורים ולפני הפלאפונים השתמשנו בטלפון ציבורי בלי כרטיס!היה מטבע עם חור.."

"גרוש?" קוטע אותי הבן הצעיר

"לא לא – גרוש שייך לתקופת הקוקו והסראפן"

"מזה סראפן?- שואל הקטן

"ולמי קראת קוקו?"- מצחקק הגדול

פתאום חשבתי על כל המילים שהבנים שלי כבר לא ישתמשו בהם וספק גדול אם הם בכלל יודעים את הפירוש שלהם, מילים כמו:טוריה, שבריה, סראפן,טרנזיסטור,סיפולוקס,שפת הב', שבע אבנים, עמוד-דו, צ'לבה,בואגלה,גוגאים.

הם אף פעם לא יצחקקו במבוכה, כמו שראינו בפעם הראשונה את  התחתונים של הגששים בשיר –מים לדוד המלך.

ולא יתעצבנו על שמוליק השכן , בגלל שהוא לקח את "חסמבה ושודדי הסוסים" ועוד לא החזיר לספריה.

והם לא יצחקו ממה שהצחיק את הדור שלי - זה ממש לא נכון ולא מדוייק!

כל החג שמענו מערכונים של הגשש החיוור והם צחקו.... נכון שלפעמים הייתי צריכה לתרגם להם ( מזה צ'ופציק של הקומקום,גזוזטרה ) אבל הם כל כך נהנו.

אז יש מילים שלא עומדות במבחן הזמן – ונעלמות להם

ויש מערכונים/ שירים שמכילים בתוכם את כל המילים הישנות –והן מצליחות להשתמר בזכות השיר או המערכון.

נזכרתי בזה היום אחרי שקראתי את הפוסט של טליק – על השיר של סבלימנאל.

שיר כל כך רדוד- עד שיש הזדמנות להגיע עם שיר לכל כך הרבה ילדים ונוער, לא חשבו להעלות טיפטיפה את הרף?

קטע שאני מאוד אוהבת-   הגיע זמן לשון של הגשש החיוור