הצפירה חזקה פוצעת לי את עור התוף , חודרת לי לתוך הנקבוביות וגורמת לעור להיות חידודין חידודין.

צריכים להנמיך את הוואליום של הדבר הזה , הצפירה הזו מסוגלת לעורר מתים – עולה בי מחשבה מגוחכת.

ואולי לצפירה הזו יש כוח לפתוח שערי שמיים ובכיפור היינו צריכים להשתרג ולעבור לצפירה במקום שופר.

שופר זה פסה...נראה לי שהשמיעה של ההוא במרומים קצת נחלשה במשך השנים- בכל זאת הגיל עושה את שלו.

אז לפני שתיגמר הצפירה , אולי יש חריץ שמיים וכדאי לי לנצל אותו– היי אלוהים ,זוכר אותי?, זו אני רמה

לא זוכר?

לא נורא, ואולי לטובה , אני לא רוצה להיות על הכוונת שלך.

רק בקשה- תן קצת שקט על פני האדמה הזו

הילדים שלך התייבשו – יותר מידיי דם , יותר מידיי דמעות

נראה לי שיש לך בלאגן רציני במשרד – אתה צריך מזכירה טובה?, אני יכולה לעזור לך בניירת אבל רק בעוד חמישים שנה.

משהו השתבש לך בניירת... כי איך אתה יכול להסביר שאבא קובר בן, אישה אלמנה והיא עוד לא בת שלושים, ילד שמגיע למצוות ומדליק נר לזכר אביו

משהו משובש לאללה..

אלוהים, כשאני אהיה מזכירה שלך,רצוי שתדע שאני גולשת באינטרנט בשעות העבודה!

המעבר החד הזה מהעצוב לזיקוקים משבש לי את המערכת החיסונית – פיתחתי חום ודלקת בגרון , ואתמול לא היה לי כוח להישאר ערה ולצפות בהדלקת המשואות.

אף פעם לא הפסדתי את הדלקת המשואות ואת רוקני מצעיד את החיילים ועושה מהם פרחים , שבלולים וכל מיני.

והשנה לא אמרתי את המשפט הידוע שלי : "משמר הכנסת צועד הכי יפה!"    (הילדים אומרים שני אומרת את זה כל שנה- ואני בכלל לא זוכרת )

ולא קיבלתי  את המבט הנעלב של היקר, כאילו אני מינימום וענונו – איך אני יכולה לחשוב שמשמר הכנסת צועד יותר יפה מהחיילים?!

והשנה לא חיפשנו את החיילים בלבן – והיקר לא ניסה לנחש אם הוא מכיר אותם

חסר לי הטכס של אתמול

אני אחפש באינטרנט, לראות את הטכס בשידור חוזר

אבל זה לא אותו הדבר