אני מחכה בסבלנות שהרכבת תחצה .

המחסום כבר הורד והרמזור האדום מהבהב ,אבל את הרכבת אני לא רואה .

עורכת לי ניחוש קטן – מהיכן היא תגיח מימין או משמאל ?, ומה זה משנה לי בכלל וחוץ מזה אני תמיד מפסידה בניחוש.

אני מהמרת על שמאל, יש לי תחושת בטן שהפעם אצליח לנחש ואולי זו לא תחושת בטן ואלה רק קרקורי רעב?.

כמה שאני רעבה , אני מסוגלת  לאכול עכשיו רכבת שלמה של סלט חסה!

ממש מצחיק – כשאני רעבה אני מדמיינת לי אוכל רזה , מוזר לאללה, כי לפי הדמיונות שלי הייתי צריכה להיות רזה, שדופה ועם עצמות גם בלחיים

וכמו שאני נראית – נראה שאין לי בכלל עצמות!

לא כל כך נכון – שיניים זה גם עצמות!

בעודי ממתינה לרכבת שהגיחה מצד ימין ( אוף אוף – ערכתי התערבות ביני לבין עצמי, שאם אני אנחש נכון אני לא אעשה כביסה היום!) , אני מסתכלת על הנוף המדהים שמקיף אותי, שדות של זהב קצוץ , ובאמצע כל שדה ישנו תכשיט צורת ערימת חציר.

והשמיים כחולים ורודים – יצירת אומנות, מוכשר האלוהים שלנו..אם הייתי רואה ציור כזה, הייתי חושבת שהוא קיטשי

"איזה כיף לי" נפלט לי .

כל כך מאושרת הייתי באותם הרגעים, מין תודה כזו גדולה שאני נוכחת על פני האדמה וזוכה לראות את היופי הזה.

אני רואה את היופי הזה כל יום- אז למה דווקא היום הוא עשה לי כזה טוב?

אני צריכה לזכור לפתוח עיניים יותר,

הטבע הוא כמו סטילה – הוא מנקה מהנשמה ג'פה ואדמומיות מיותרת

הרכבת חולפת לה, ונושאת שלט על כל קרון – חומצה ירוקה

כל הכבוד לחב'רה הירוקים , אפילו את החומצה הפכו לירוקה!

רגע רגע ..חומצה ירוקה זו לא החומצה שנשפכה על צבי הנינג'ה

רק שלא תישפך עכשיו חומצה , ממש לא מתחשק לי לזחול הביתה

ואולי התשוקה לחסה היא בעקבות נשימת אדי חומצה ירוקה, ובטח מחר אקום עם סרט ורוד על המצח ואפזז לי –קרוונגה!!!