הכול קרה כל כך מהר , והכול מסוחרר לי וכמו תחושה שעוד רגע אני עפה  מהקרוסלה..

הגיס מתקשר הוא בדרך למיון עם אחותי הקטנה – היא התעלפה

ואני במקביל כבר בדרך לבית החולים.

אחותי בוכה מכאב – כואבות לה הידיים

מתעלפת שוב

לי בא לבכות

חוזרת להכרה ,

עורכים צילומים ובמבט מודאג מודעים למשפחה שחייבים לערוך צינטור

היי היא אחותי הקטנה – מה צינטור..היא רק אמרה שכואבות לה הידיים  

המתנה בלתי נסבלת

הרופא יוצא עם חיוך עייף

יש בזה משהו מרגיע

מכניס אותנו לחדר, מסביר על עורקים סתומים

השעה כמעט שתיים לפנות בוקר העורקים במוח כבר לא קולטים,אני רק רוצה לראות את אחותי

רק עוד כמה רגעים

צריכים עוד לחבר אותה למכשירים

אחותי הקטנה בטיפול נמרץ לב

אבל היא אחותי הקטנה!!

בקשה, תחזיקו אצבעות חזק חזק לאחותי אביבית שככה פתאום בגיל שלושים ושמונה מקבלת התקף לב...לא נקלט לי