ראשית כל ,קודם כל ולפני הכל – המון תודה על המילים החמות , העידוד והיד המושטת – כמה שהייתי צריכה את זה...
שאבתי כוח מכל תגובה, מכל מילה כתובה.
אחותי יצאה מטיפול נמרץ, עדיין בבית חולים אבל מרגישה בהרבה יותר טוב.
תודה!
אם אני אוציא את כל הפיכסה איכסה של השבוע, היו גם כמה פנינים, רגעים יפים – כמו אתמול והכל בזכות היורו:
איזה יופי של בישול!
מצקצק הבן בלשונו בזמן צפייה במסך
"מה מה מתבשל שם?", אני שואלת בהתעניינות
גול!!- עונה הבן
פיכס,לא טעים
"הם בבית רביעי" מדווח הבן הגדול
ואיזה בית אנחנו ?
"אין לנו בית"
אנטישמים
אתמול שיחקתי כדורגל , במגרש הביתי.
שני כסאות כתר שימשו שער
הבן הגדול שוער ( בייננו , השוער לא היה משהו, מה הקטע שלו?...כל פעם שניסינו להבקיע, הוא נשכב על הדשא עוד לפני שהגיע הכדור, נו איכפת לו? הוא מכבס?! )
אני ,הבן הקטן והאחיין המתוק שלי –שחקנים.
תשמעו....אני מבוזבזת!
אם היו נותנים לי לשחק בנבחרת , ישר היו נותנים לנו בית, אם לא בית- אז מינימום אוהל!
והכי אהבתי את כל העונשים !
מידי פעם הילד אמר שמגיע לי בעיטת עונשים – דווקא נחמד העונש הזה , מזוכיסטית שכמוני.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
