"אמא, את קוראת ספר עם תמונות?!" שואל אותי הבן הגדול בזעזוע על סף התגלגלות מצחוק

איך הוא יודע?.. עלתה לי מחשבה, הרי הספר תמונות היחיד שיש ל הוא בתחתית המגירה הימנית והוא סתם ספר... (אין סיכוי שמישהו עושה  את עמוד 32!)

"לאיזה ספר את מתכוון ?" אני שואלת את הבן ובראש חושבת לי שמקסימום אני אגיד שהספר של אבא!

לא לא , בעיה... – אבא שלהם קורא רק ספרות שותקת , זו ספרות שקשורה לדגים ובה מאמרים עמוקים וקושיות כמו: כמה יוד, דיו, אבץ או מינרלים לתת לדג שדומה לזברה, או לדג שמוצץ כל היום את הזכוכית (חולה מין הדג הזה!)

הוא התכוון לספר תמונות יפואיות של מנחם תלמי - מצחיק אותי הספר הזה ואפילו ספרתי לבן קטעים מצחיקים מהספר.

חבל שאתה לא קורא, היית נהנה ...התחלתי לומר , אבל הבן שם על פניו את המבט שאומר: אוף גם זותי, עוד פעם היא מתחילה עם זה

אז הפסקתי

"את יודעת אמא"..

"מה?"

"פעם הייתי אוהב לקרוא עיתונים!"  

זה באמת הפתיע אותי, כי בפעם האחרונה שהוא קרא עיתון , זה היה עיתון פיל פילון, או אצבעוני!

את זוכרת שגרנו אצל סבתא ( נו בטח שזוכרת , מאז אני צובעת את השיער!- סתם סתם) היא הייתה מקבלת עיתון "לאישה" אז הייתי קורא בו.

רגע רגע.... אם אני לא טועה היית קטן, עוד לא ידעת לקרוא אפילו!

לא צריך לדעת לקרוא בשביל לקרוא את עיתון לאישה- עונה לי החכמולוג

הייתי מסתכל על התמונות ונותן נשיקה לדוגמניות!

הוא כל כך הצחיק אותי היום...

היה קטן קטן  אבל מזה חרמן