אני אוהבת להיות מוקפת בירוק של צמחיה , אבל לא ממש מתלהבת בלהשקות, לעדור, לנכש או כל פעולה הדורשת התכופפות שלא למטרת הנאה.

היקר אומר שאם היה סומך עליי בהשקיית העציצים , מזמן לא היה לנו דבר כזה בבית

הוא סתם מגזים וחוץ מזה יותר מתאים שהוא ידחוף אצבע ויבדוק את הלחות של האדמה.

כשעומרי היה בגיל הגן, הייתה הפעלה של הורים וילדים.

כל אמא התבקשה להביא גרב ניילון מהבית , ועם הילדים למלא אותה בנסורת ולבזוק מעל כמה זרעי דשא.

הוספנו עיניים , פה  - והופה יש לנו פרצוף דשא קירח.

השקנו כל יום , התלהבנו לראות את הקוצים הירוקים מבצבצים מבעד גרב הניילון.

אחרי שבועיים היה לנו מר דשא שעיר , כולל כמה שערות דשא שנפלו לו לתוך העין.

עבר עוד יום, עברו יומיים ואולי שבוע ואולי יותר – רצתי אדן החלון בבהלה קלה, שכחתי להשקות אותו ..

מראה עצוב נגלה לעיני , למר דשא נפלה עין , במקום בלורית ירוקה יש כמה שערות חומות , מקורזלות ושרופות .

הילד בכה, והאשים שהרגתי לו את מר דשא

הרגעתי את הבן, והסברתי לו שהוא רק ילד, הוא לא מבין שלנו יש את מר דשא הכי יפה ? אצל כולם הוא סתם ירוק, אבל שלנו מיוחד- שלנו בלונדיני!

כשעלה לכיתה א' , והייתה הפעלה של חומוס במצע צמר גפן.

לכולם יצאו נבטים

ורק אצלנו החומוס היה עקשן וקשה

אני עוצרת את הכתיבה וקוראת את מה שכתבתי ועולה בי מחשבה: " יא אהבלה!, למה נזכרת במר דשא היום ?!"

ולפעמים אני לא מבינה את הראש לי , ולמה עולים בי זיכרונות כאלה דווקא עכשיו ובכלל רציתי לכתוב משהו אחר לגמרי.

אבל מבאס אותי לכתוב את המשהו האחר הזה , לא שזה כזה נורא רק מלחיץ קצת.

גדלה לי בונגילה בראש , לפני חודש הרגשתי אותה והיא הייתה קטנטונת , ועכשיו היא לא כל כך קטנטונת , די בטטה למען האמת

היא לא כואבת, אין לי תופעות לוואי וסיכויים טובים שזה סך הכול גוש שומני , אבל כמובן שלא לוקחים סיכונים ומחר בבוקר בדיקת דם  ואחר הצהרים סיטי  ראש.

הכול קורה כל כך מהר שזה מלחיץ אותי ... כשקבעו לי תור למחר , דבר ראשון שעשיתי זה לקנות ערכת הריון ולבדוק אם איזה זירעון פגש ביצית, לא הייתי עושה סיטי אם אני בהריון, בטח יש אלטרנטיבות אחרות

אני לא בהריון

לא יודעת מה ביאס אותי יותר – הג'ולה בראש או זה שאני לא בהריון

איך שבא לי סגריה עכשיו....