לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 55




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2008

שאני אדגים לכם פליק פלק לאחור?


אירועי הפתיחה של האולימפיאדה העלו בי זיכרונות ילדות , מהימים שהייתי קטנה, רזה, שברירית ואתלטית (מחקו את המיותר , נו טוב תמחקו את הכול)

אף פעם לא הייתי רזה ויש בזה המון פלוסים! – כל החברות סביבי  נזכרות בעצבות בתקופה שהייתה להן מותן  וסנטר אחד ורק אני נשארת עליזה ושמחה כי אף פעם לא היה לי את זה

אני יודעת שהוא צריך להיות בין הישבן לציצי – משהו באמצע..

 

כשהייתי בת שש או שבע אמא שלי החליטה לשלוח אותי ואת אחותי ללמוד בלט ולכבוד האירוע המשמח הזה היא קנתה לנו בגדי גוף שחורים שנצמדו לגוף , נכנסו לישבן והבליטו את הבטן הילדותית שלנו , מתחת לבגד הגוף לבשנו גרביון לבן ומגרד ובשביל שנהיה  בלרינות  מושלמות היא קנתה גם חצאית נפוחה כמו שהיא ראתה בפוסטר של החנות לספורט.

וכך אני ואחותי לבושות כרקדניות מין השורה  נכנסות לכיתת הבלט , לא לפני שאמי נתנה עוד סידור ותפיחה לחצאית , והידוק מכאיב לקוקיות שרלי טמפל (בקבוקים בקבוקים)  שהיו מקושטות בסרט משי אדום.

היא נתנה לנו נשיקה , הסתכלה באהבה על יצירות הפאר שלה , לקחה לנו את הסנדוויץ' מהיד ודחפה אותנו לכיתה.

דממה...

עשרים ילדות ברבי נועצות בנו עיניים

אני ואחותי משלבות ידיים , מנפנפות אותן ומחייכות בביישנות

אנחנו כל כך שונות מהן , החצאית התפוחה הייתה מיותרת , רק לנו הייתה כזו – נראה לי שאמא שלי רצתה שנהיה מוכנות במידה ויגיע לוכד כישרונות ללהק אותנו לתפקיד הראשי במפצח הקוקוסים .

המורה פייר , בעל מבטא צרפתי כבד, הסתיר תימהון וכיוון אותנו למוטות הברזל וביקש שנסתכל על הבנות ונעשה בדיוק כמותן

בדיוק כמותן, כן בטח...בזמן שהן הביאו את הרגל למוט , אנחנו הצלחנו לשחרר את החיבור בין הרגליים, אבל מהר מאוד למדנו את רזי הבלט.

אחרי שנה אני ואחותי כבר ידענו לעשות גלגלון  ולכבוד המאורע השמח הזה ( או שבגלל שנגמרה השנה) החוג העלה מופע באולם המרכזי של המתנ"ס ובנוכחות ההורים, ראש העיר (וואו איזה כבוד והתרגשות הייתה בנו כשאמרו לנו שראש העיר יגיע!, כאילו הוא סלב , ואולי הוא יחלק לנו את הספר "אשקלון עירי" ויחתום עליו?..) ומנהל המתנ"ס שכל הילדים פחדו ממנו כי הוא היה רציני ומעונב ולא כל כך אהב רעש של ילדים  (אחרי עשרים שנה אני אהיה מזכירה של אותו מנהל והוא יהיה עדיין רציני, מעונב עם פרצוף קצת אנטיפט אבל איש מדהים, בין האנשים המיוחדים שאני מכירה )

נראה לי שאני ואחותי היינו הכוכבות של אותו מופע – קיבלנו מחיאות כפיים סוערות , הגלגלונים שלנו זכו להצלחה אדירה!

 

נכתב על ידי , 7/8/2008 20:33  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרמה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רמה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)