אני כל כך אוהבת את התמונה הזו

אם אני מסתכלת על אמא שלי טוב טוב  אני מצליחה לראות שפני  הנערה  עדיין שוכנות  בה.

וזה מה שאני עושה כבר חודש – מסתכלת על אמא שלי טוב טוב כי אולי מחר לא אוכל לעשות את זה

ואני מפחדת , כל כך מפחדת

אני מבקרת אותה אחרי העבודה , לפעמים נשארת שעה או שעתיים ולפעמים רוצה לברוח אחרי שתי דקות

מתעקשת להשאיר את הגוש הכואב בגרון עד שאגיע הביתה, כי רק בבית אוכל לחלץ את הפקק הכואב, לבכות עם המים ולכעוס על עצמי כי זה ממש לא הזמן להתפרק.

היום ראיתי את אבא שלי מתפרק – הלך לחדר השני, חפן ידיים ובכה בשקט, בלי קול

הבכי הכי רועש ששמעתי בחיי

רציתי לחבק אותו,  אבל לא עשיתי את זה  ועכשיו אני מצטערת גם על זה

ובכלל – אני רק מצטערת בימים האחרונים