בשביל מה הפורץ צריך להתקשר בשלוש וארבעים לפנות בוקר לרפי דגים?!

חשקה נפשו בלוקוס ?

קמתי הבוקר, כמו כל בוקר בצעדים רדומים לעבר הקומקום החשמלי להכין כוס קפה שיפריד בין הריסים , שיפתח לי קצת את העיניים.

עם כוס קפה ביד אני מנהלת ויכוח ביני לבין עצמי, אם כדאי לי  לצאת לצעידה בחושך הזה, בחמש וחצי בבוקר אפילו החתול  הג'ינג' ניצול תיאלנדי אין  ברחוב!

בשביל לא לבזבז זמן אני ממשיכה להתווכח ביני לביני בזמן שאני נועלת נעליים, חבל על הזמן, אני אשאיר את הויכוחים עם עצמי להליכה.

בשעה שאני הולכת אני מצליחה לריב עם עצמי, לסלוח לי ואפילו להצחיק אותי – אני מגלגלת את עצמי מצחוק, קטעים איתי, ממש מבדרת.

מחפשת את התיק לשלוף משם את המפתחות- אין תיק!

מוזר...אני זוכרת אותו מונח על הכיסא, כמו תמיד כשאני מגיעה מהעבודה – אני משיבה את התיק על הכיסא שינוח לו קצת, כל היום אני מטלטלת אותו, מפשפשת בו ומחטטת לו בנחיריים (בכיסים), גם לו מגיע לנוח.

פתאום הביטחון מתחיל להתערער

אולי שכחתי אותו ברכב?...אפילו שאני זוכרת בוודאות ששמתי אותו על הכיסא, המוח זוכר לי את זה אפילו בהילוך איטי : את הצעדים לעבר הכיסא, את הקללה החרישית כי קיבלתי מכה בפינה , את המילמול העצבני כי הכיור מלא כלים ואחרי חמש עשרה שעות עבודה זה הדבר האחרון  שאני רוצה לראות

בדקתי בכל זאת ברכב, אולי בכל זאת העייפות הכריעה אותי אתמול ונטשתי את התיק ברכב?..

אחרי חצי שעה של חיפושים בכל הבית ,חוץ מהמקרר כי עשיתי גם קניות באותו היום אז אין סיכוי שיהיה מקום לתיק, הערתי את היקר לדווח לו שנעלם לי התיק ושיעשה קוסמות וימצא לי אותו.

בעיניים רדומות ובקול רוטן ( טון כזה שאומר: בחייאת אישתי – תחזירי לי את הטבעת!) הוא מילמל שבטח שכחתי את התיק בעבודה.

אוח איזה מעצבן...מי שוכח תיק בעבודה?! ( רק פעם אחת שכחתי,הוא יזכור לי את זה לעולמים?)

היקר התעורר וניסה לעזור בשאלות מעצבנות כמו: "את בטוחה שהגעת אתמול עם התיק?"

מרגיז...אני כבר לא בטוחה בכלום, ואולי הזיכרון שהנחתי את התיק  על הכיסא הוא זיכרון קדום מהשבוע שעבר?..

הבעל פותח את החלון ושואל בדאגה – אם אני העמדתי את המוט על החלון

מה יש לי לעשות עם מוט?! וחוץ מזה הוא דק מידיי

עלה בנו חשד שמישהו אולי פרץ לנו לבית , אבל לא היינו בטוחים כי לא לקחו את המחשב הנייד שהיה מונח על השולחן עם המפתחות של הרכב והתיק של הבעל.

יצאתי החוצה לבדוק אולי נטשו את התיק –כלום

הבעל יוצא אחריי, ושני מטר מהבית אנחנו רואים את התיק עם כל המעיים שלו בחוץ.

זרקו,קרעו השחיתו , קימטו – כמה אלימות הפעילו.

אני אוספת את הכרטיסים ואת הניירות מסביב ובוכה בלי יכולת להפסיק – לא בכיתי על הכסף שנעלם ( חמש מאות שקל כסף למורה הפרטית של הבן הגדול ועוד הפקדה של העבודה) אלא שמישהו העז וחדר לי לתוך הבית , ואם אחד הילדים היה מתעורר פתאום והגנב היה מפעיל אלימות?, ואולי הוא ראה שעשה אצלנו קופה טובה אז הוא ינסה את מזלו שוב והפעם יביא איתו גם את החבר'ה?..

אני ממשיכה לאסוף ומגלה את הפלאפון מתחת לשיח

הגנב החליט להתקשר לכמה מהחברים שלי בשעה שלוש וארבעים

והצחיק אותי שהוא התקשר לרפי דגים , ככה אני מכנה את בעל חנות הדגים

וחבל שהוא לא התקשר גם לירקן – לא מתאים לו סלט חסה ליד הדג?