לפעמים הייתה עולה בי מחשבה , שמעניין איפה אני אהיה ואיך יודיעו לי  שאמא  שלי מתה.

ובדמיון המפותח שלי , זה תמיד היה מאוד דרמתי ומאוד מיוחד וגם בניתי לי כמה תסריטים בראש, וכל התסריטים היו קורעי לב  ואפילו היה לי שם לזה: "לילה ראשון בלי אמא".

ובמציאות זה היה לגמרי אחרת

יום חול, ערימה של ניירות בעבודה ולי מתחשק רק לבכות , לא שהייתה לי תחושה נבואית או משהו כזה , ידעתי שזה יגיע, אם לא באתו היום , אז ביום למחרת , או חודש אחרי.

אני זוכרת את המועקה שלי אותו היום, אמא הייתה לי בראש ובלב.

לראות את אמא בימים האחרונים היה כל כך כל כך... עם  כל הסבל והכאב שלה היא תמיד מצאה את ההפוגה לשאול לשלומי ולשלום המשפחה .

יומיים לפני , ניסיתי לשדל אותה לאכול פרוסת גבינה שמרחתי לה , ובשביל לרצות אותי היא לקחה את הפרוסה ממני והתחילה לנגוס.

כל נגיסה שלה עשתה אותי מאושרת, כאילו הכריך הזה  הוא התרד של פופאי, אם היא תאכל ממנו היא תהיה חזקה ובריאה והיא תנצח את הכאב פלוטו הרשע.

בשביל לנפץ לי את החלום היא אמרה בשקט:" נראה לי שזהו", והיא לא התכוונה לכריך.

נורא רציתי לשאול אותה אם היא פוחדת, אבל פחדתי

אז רק אמרתי לה בקצת הומור וכעס מעושה שתפקיד האלוהים תפוס וחוץ מזה היא חייבת לצבוע את השיער לפני.

אמא רק שתקה, היא כבר לא מחייכת, היא שכחה איך עושים את זה

ועיניים היו כבויות- מישהו כבר כיבה את המתג שם .

אם הייתי רופאה הייתי קובעת את מותה של אמא ברגע זה, באותו רגע שהעיניים שלה איבדו את ההבהוב.

כשקיבלתי את הטלפון מאחותי להגיע לבית החולים כי אמא גוססת ידעתי שהיא כבר מתה, פשוט ידעתי.

הנסיעה לבית החולים הייתה איטית להחריד ולא בגלל שהיו פקקי תנועה אלא בגלל שהחלטתי לנסוע לאט, באיטיות שהצליחה להרגיז כמה נהגים –ובצדק.

נראה לי שהנסיעה האיטית נועדה לדחות את הבשורה .

מבחנתי- כל עוד אני נוסעת אמא שלי היא "רק" גוססת.

כשהגעתי לחניה של בית החולים , אחותי התקשרה אלי שוב לבדוק מה קורה איתי ולפי הקול החנוק שלה ידעתי שזהו , שאמא היא כבר ז"ל.

ובכל זאת שאלתי אותה שאלה מפגרת :"מה אם אמא" ( איך רציתי שהיא תגיד לי שזו אזעקת שווא, או שאמא התאוששה)

ואחותי רק בכתה ואמרה שאמא מתה.

וככה בחניה של בית החולים , אני מקבלת את ההודעה.

זה לא בא בהפתעה, אבל בכל זאת זה מפתיע , צירוף המילים "אמא מתה" הוא לא נתפס, כאילו יש איזו שגיאה תחבירית ובלתי נסלחת בצירוף המילים הזה.

אתמול לתפוח בדבש שלי, היה גם טעם מלוח בעקבות טיפה שגלשה .

טעים היה לי אותו התפוח כי באותה דמעה הייתה אמא שלי.

אז אפשר לומר שאני ואמא אכלנו מאותו תפוח , ככה הרגשתי באותו הרגע