אחים חברותיים יש לי !

אין דרך אחרת להסביר את מאות המבקרים שהגיעו לנחם כל יום .

לפעמים הגיעו כל כך הרבה , שאחד האחיינים היה מלווה אותם אחרי שאמרו לו למי הם באו.

כל אח תפס עמדת ניחום: מרפסת קדמית,מרפסת אחורית,סלון, פינת אוכל..

העמדה הכי מועדפת הייתה מתחת לעץ הגויאבות ( אחרי שהאורחים ילכו אנחנו נתלונן שהם כיסחו לנו את כל העץ!)

כמות האנשים המרובה נובעת ממקומות העבודה של האחים :

אני עובדת בישוב  בדרום– מרבית התושבים הגיעו לנחם,חלקם התקשרו והיו גם כמה מברקים. חיממו לי את הלב ...

אחות מורה – הביאה את כל חדר המורים

אח ההייטקי – הביא את כל החנונים

אחות ערסית – הביאה את כל הכפרות

אח בעל עסק- הביא את כל המי והמי

אחות ,מפקחת במס הכנסה – הביאה את כל מס הכנסה באשקלון והבריחה חלק מהאורחים.

אבא- הרבה אורחים בגיל הזהב

דוד מאיר – אין לו אורחים, כל כך עצוב היה לנו בשבילו

הוא רב עם כולם, ורק עם אמא הוא היה מסתדר.

על כל ארגון השבעה חלשו שלושת הגיסות – פשוט מדהימות!

הן היו אחראיות על הקייטרינג , על הזמנות שתייה,פירות ופיצוחים לאורחים.

כל הנכדים ,אלה שכבר יודעים ללכת על שתיים ומעלה, היו אחראים על ההגשה לאורחים , ניקיון והכנת השולחן לאורחים הבאים

לנו האבלים , חל איסור מוחלט להגיש או להכין לעצמנו שתייה או אוכל.

ביום הראשון זה דווקא נחמד שמשרתים אותי אבל אחר כך זה די הרגיז.

אני זוכרת שהסתכלתי על כל האחיינים היפים שלי ובניהם שני האוצרות שלי , חשבתי לעצמי שאמא הייתה גאה לראות את הנכדים עכשיו.

ופתאום קלטתי שלא רק אנחנו אבלים , שגם הנכדים כואבים לא פחות, אמא הייתה גם סבתא אוהבת ..

לקראת עשר בלילה , הבית היה מתרוקן מאורחים ומשאיר אותנו עייפים על גבול  אפיסת כוחות.

ברגעים עייפים כאלו התחילו לעוף גיצים של מטעני כעס ותסכול בין האחים .

יצאנו מהשבעה הזו כששתי אחיות לא מדברות אחת עם השנייה

ועוד מקרה של אח ואחות – ברוגז.

כל כך מפחיד ...תוך פחות משבוע המשפחה מתפרקת לי ואין את אמא שתדביק אותנו חזרה.

אני ממש מקווה שהזמן ירגיע את האחים שלי, כי לאבד אמא  ולקבל "בונוס" משפחה מפורקת – זה כבר יותר מידיי.