בערב ראש השנה סיימנו את השבעה ונסענו לבית העלמין

בזכות החג קוצר לנו את פז"מ השבעה ביום אחד.

בבית העלמין היינו רק המשפחה הקרובה וזה היה כל כך אינטימי ונכון

לא כל כך נכון להגיד אינטימי כשיש עוד שישה אחים ולזה תוסיפו כלות, חתנים, אחיינים , דודים ,בני דודים ועוד כמה שאני לא מכירה.

ובכל זאת זה היה הרבה יותר משפחתי מהלוויה עצמה.

בטקס קצר האחים קראו שוב את הקדיש , עמדתי מול ערימת האדמה שהייתה מכוסה בגלגלים שחורים שהזכירו לי צמיגים , ועל הצמיגים בפרחים יבשים, חומים ומכוערים

עיצבן אותי שלא עלה לי בראש להביא לאמא פרחים טריים.

בעוד הם מתפללים אני עוקבת לי אחרי נמלה שטיילה לה על האדמה של אמא שלי.

כל כך הציק והעליב אותי שהנמלה הרשתה לעצמה להלך לה באין מפריע ואין לאמא שלי אפשרות לנער את הנמלה מעליה .

וגם לי אין אפשרות לזוז , כי עכשיו קוראים קדיש וצריך לכבד את התפילה

אז בכיתי לי בשקט – בגלל נמלה.

כל אחד בקצב שלו נפרד מחלקת הקבר חזרה לכיוון הבית , חוץ מהאחות הגדולה שנראה כאילו נדבקה לקרקע בלי רצון או יכולת לזוז ממנה.

היא הדאיגה אותי, גם בגלל העמידה המפוסלת וגם בגלל הקולות קינה השקטים וכמעט הבלתי נשמעים שיצאו ממנה.

לא יכול להיות שמיתרי קול אנושיים יפיקו צלילים כאלה, ואולי לאובדן יש מערכת מיתרי קול נוספת ?..

עצוב היה  לי על האחות הגדלה, אמא הייתה בשבילה אם, אחות וחברה .

האמא שלה היא לא האמא שלי.

יצאנו מאותו הרחם ובכל זאת לכל אחת הייתה אמא אחרת, ובכלל בשבעה גיליתי שלכל אחד  מהאחים יש אמא אחרת

אומרים שאמא יש רק אחת- פחחח, אחרי השבעה הייתי בטוחה שאיבדתי שבע אמהות

וזה יותר כואב מאמא אחת-  היו צדדים שלא ממש הכרתי בה ולעולם לא אזכה להכיר ואשמע עליהם רק דרך סיפורים וזיכרונות האחים.

כשאני מסתכלת על האחים שלי , אני יכולה לראות את אמא בכל אחד ואחד מהם, הם חתומים באמא

לאחד יש את החיוך שלה

ואחות אחת דומה לה במבנה הגוף

אחות אחרת ירשה את כל המחלות שלה- גם כן ירושה..

לאחד האחים יש עיניים דומות לאמא

ואיך אני חתומה באמא?..

מכרים את השיר סבתא בישלה דייסה ...הלכה לכה הלכה...ולרמה לא נשאר!

ואולי אמא שכחה לשים בי חותמת?

אז לא , יש בי חותמת חזקה ויפה ממנה ועם כל העצוב אני מבינה את זה רק עכשיו שזה טיפה מאוחר מידיי, או שלא מאוחר, אני לא יודעת ..ובכלל מה זה משנה

גם אני יכולה לראות שיש בי מאמא , אומנם השבעה והאחים עזרו לי טיפה , חידדו לי את הראיה שמאז ומתמיד לא הייתה החלק החזק שבי.

אז גם אני דומה לאמא שלי !!- זה גורם לי לבכות , אם לא הייתי כואבת כל כך , בטח הדמעות האלו היו דמעות של אושר