את התבשיל הזה סבתא מרים מכינה רק פעם בשנה והוא נאכל אחרי צום יום הכיפורים.

אפילו שאני והיקר לא צמים אנחנו מתייצבים אחרי הצום בביתה של סבתא מרים ומחכים למנה שלנו.

הרבה עופות עם זיתים אכלתי בחיי , אפשר לומר שבארבעים ושתיים שנות חיי חיסלתי לפחות איזה לול ושורה ממטע של זיתים אבל התבשיל של סבתא מרים מוביל מכולם.

לפני פחות מחודש ביקשתי  ממנה את המתכון , כי נורא התחשק לי להכין ולא לחכות עד ליום כיפורים.

היא שמחה לתת לי את המתכון , הנה סוף כל סוף הכלה שלה, אחרי עשרים שנות נישואים מגלה עניין במטבח.

להלן המתכון עם עוף וזיתים של סבתא מרים כפי שהכתיבה לי:

2 ק"ג זיתים פקועים -  תקני אותם גדולים, לא מצומקים ותבקשי מהם לפתוח לך קופסא חדשה ושלא יתנו לך מקופסא שהייתה פתוחה הרבה זמן ואל תשכחי לטעום זית אחד, אם הטעם לא טוב לך אל תקני, יודעת מה... כשאת הולכת לקנות תקראי לי , אני אבוא איתך

להרתיח את הזיתים פעמיים –ולסנן.

לגרד עגבנייה עם 4-5 שיני שום ולבשל על אש קטנה עם מעט שמן

להוסיף את הזיתים והעוף

לתבל ב: מלח,פלפל שחור, כרכום.

להוסיף מעל – פרוסות דקות ושקופות של לימון.

לבשל כשעה.

מתכון כל כך פשוט ולא להאמין כמה שהוא טעים.

לקחתי את המתכון אבל לא הכנתי אותו , כי החלטתי להתגעגע עוד קצת ולהתאפק עד ליום כיפורים ולאכול את מעדן עוף והזיתים שלה.

לפני שבועיים סבתא מרים הלכה לעולמה והיא אפילו לא בת שישים וחמש .

היא הורישה לי אהבה, חיבוק גדול, מודל של איזו סבתא אני אהיה , געגועים צובטים ואת מתכון העוף והזיתים שלה.

את הפוסט הזה כתבתי לפני חמש שנים ,כל כך אהבתי אותה.

כמה שתחסרי להם.. 

בכל חיי הקצרים לא הערצתי אפילו דמות אחת.

מעולם לא החזקתי פוסטרים של קישקשטא או מומו הכבאי מ"שכונת חיים" על הקיר.

מעולם לא צרחתי,קיפצתי  כשהגיע זמר מוכר וסלב כמו בועז שרעבי לעיר.

לא היה לי את זה אף פעם.

לא היה לי את זה אז ואין לי את זה גם היום.

אני לא מעריצה אף דמות ,חוץ מהחמות!

כשאני אומרת את זה אני נתקלת בשתי תגובות אופייניות:

חברים נשפכים על הריצפה מצחוק-

או לחילופין מהנהנים בסלחנות , רמה עם הרעיונות המשונים שלה, רק היא יכולה להעריץ חמות..

כשאני שומעת בדיחות על חמות – אני ישר לוקחת את זה אישית

בסוכה,נעצתי בה עניים –יש לה עניים ירוקות גדולות ומדהימות

"רמה!!,הכול בסדר ?,הקציצות לא יצאו טוב?" (למה תמיד שאולים אותי אם הכול בסדר לפי האוכל?)

"כן,את יודעת שיש לך עניים יפות?"

"השטויות שלך..לכי תביאי את העוגות"

היא אישה קטנה

עם פה ענק – בצ'יק מפזרת משימות, מחלקת הוראות –היא הרס"ר של המשפחה.

בסביבות הצהרים אני אקבל ממנה פקודה בסגנון: "תבואי אחרי העבודה,הכנתי שניצלים לילדים ותחזירי לי כבר את כל הסירים!"

אחרי משפט אחד ממני היא תדע איך אני מרגישה ותמשיך ברצף הדיבור: "הבן היקר שלי עיצבן אותך?, כסמו כל הגברים "(וזה עוד מצונזר)

היא כזו מצחיקה..

בסוכות  הבן הקטן השוויץ בכל הסימנים הכחולים שיש לו מחוג הסייף – והיא אמרה לו שזה לא נורא,רק שישמור על הביצים.

הבן הקטן לא הפסיק לצחוק, אבל הוא הבטיח שישמור.

אני זוכרת שבתחילת הנישואים היה לי קשה עם כל הפתיחות ועוצמות הנתינה שבה.

לא הורגלתי לזה, שמרתי ממנה מרחק ,הרגשתי מאוימת.

היו פעמים שהיא נעלבה מהיחס הקר והמנומס שלי –אבל היא לא ויתרה.

כשאני חולה – היא הראשונה שמתייצבת עם סיר מרק.

בלידות – היא מחכה מחוץ לחדר לידה .

הלידה של הבן הגדול  התארכה שלושה ימים – היא לא זזה מהמיטה שלי...

כשחזרתי לעבוד – היא שמרה על הילדים.

כשדברתי איתה על כסף עבור השמירה  – קיבלתי צעקות...

היא טיפלה לי בילדים ללא תמורה- ובנוסף הייתה קונה להם את כל המטרנות והטיטולים.

ממנה למדתי את המושג: משפחה קודמת לכל!

למה אני נזכרת בכל זה עכשיו..

כי בסוכה היא נראתה כל כך עייפה, נצבט לי הלב – כי אני לא עשיתי בשבילה אפילו ממחצית ממה שקיבלתי ממנה.