לפני יומיים הפכתי להיות דודה בפעם הח"י !

אם הייתם רואים את התינוק המתוק הזה , גם אתם , כמוני, הייתם מתאהבים בו מהמבט הראשון.

כשראיתי אותו , נזכרתי כמה תום ויופי יש בעולם הזה מי שאיבד טיפה את האמונה – צריך רק לבקר במחלקת היולדות ולהסתכל בפנים התמימות של הרך הנולד.

אז לפני יומיים , נסענו לתל השומר לראות את יצירת הפאר הבכורה של אחי הקטן .

בדרך דמיינתי לי את הפעוט הקטן ... אם הוא דומה לאחי גיא, יהיה לי אחיין לפלף , משקפופר שלפני שילמד להגיד אבא הוא יגיד ג'וק ובמקום בימבה אבא שלו יקנה לו כרטיס מסך.

והחיית המחמד שלו תהיה  עכבר , או מקסימום דגים – בתור שומר מסך.

ואם הוא יהיה דומה לגיסה , הוא יהיה תינוק יפה עם ציצי גדול ! – אהה זה בן..

זו הפעם הראשונה שלי בבית חולים תל השומר  ובאמת לא ידעתי שיש בארצנו הקטנטונת בית חולים כזה גדול.

וגם לא ידעתי שלבית החולים קראים גם שיבא , וכשאחותי אמר לי שהגיסה תלד בבית חולים שיבא אני תיקנתי אותה ואמרתי לה שהיא בכלל תלד בתל השומר ושהיא לא מעודכנת!! – יצאתי  מפגרת..

באמת...לא מספיק שם אחד לבית החולים?!

אם כבר כיבדו את בית החולים בשני שמות אז שלפחות יכבדו את הבאים בחנייה!

נכנסנו לחנייה רבת קומות, חנייה כל כך ענקית שמשרה תחושה של ביטחון שיש שפע של מקום ואני יכולה לבחור להחנות ליד המרצדס הכסופה בכדי שלפוקוס שלי יהיה למה לשאוף או אולי להחנות ליד הסובארו החבוטה כדי שהפוקוס ירגיש כמו בבית.

יופי, אז חשבתי שיש מקום...

בקומה הראשונה , קומת הארנבת ( השיבא האלה... לכל קומה קראו בשם של חייה , יופי של רעיון!) נתפסה ע"י הזריזים.

הזדחלנו לקומת השבלול וגם היא הייתה תפוסה- לא נורא, לא רוצה להיות בקומת השבלול.

קיפצנו לקומת הקנגרו  ומשם לקומת הדינוזאור – הייתה לי תחושה שבדינוזאור נימצא מקום!

גם כן תחושות ... מקומת הדינוזאור עברנו לקומת הבת יענה , אבל היא הייתה שמורה רק למי שיש ביצים

ומבת היענה הגענו לקומת הלטאה  ובדיוק התפנה אוטו חרדון ולנו באה הישועה!

בישרנו לגיסה שאנחנו בדרך ולא צריך להכין כיבוד והיא בקול עייף של אישה שילדה רק לפני שעות מספר , מוסרת לנו שעכשיו היא בקורס הנקה!

קורס הנקה?!

בשביל לשלוף ציצי צריך קורס?! ונורא רציתי לשאול אותה אם הקורס הזה נותן שעות גמול!

אני ואחותי הזדרזנו לפני שהגיסה תיקח לימודי תואר להחלפת טיטול.

כשראיתי את הגיסה עם התינוק הלב התמלא באושר טהור , כל כך יפה היה לראות אותה אוחזת בתינוק , היא לא צריכה שום קורסים... היא אמא מלידה!!

אני כבר מינוס שלושים קילוגרם ובעוד חודשים- שלושה אני אגיע למשקל היעד וכבר לא  אהיה שמנה ואפילו לא שמנמונת.

וזה קצת מוזר לי לא להיות יותר שמנה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד מרוצה מהמראה המכווץ  החדש לי , כיף לי להיכנס לכל חנות שאני רוצה ולהעז למדוד מכנסיים שיש בהם ריצ'רץ וכפתור ולא לחפש את המכנסיים הידידותיות שנמתחות עם הגוף גם אם עליתי שניים ,שלושה, ארבעה או חמישה קילוגרמים.

כיף לי לקבל את המחמאות הממיסות לב ושומן מאנשים טובים

גברים ונשים מחמיאים אחרת למשקל הגוף

החברות מתחילות את המחמאה ב: כלבה, נבלה ואפילו זונה ואח"כ המחמאה של איזה יופי רזיתי ורובן אומרות שאני לא צריכה לרדת יותר כי אחר כך זה יפנצ'ר לי את הציצי והוא יראה כמו שני שקיות שוקו ריקות – איכס..מאז התיאור הזה לא מתחשק לי לשתות שוקו.

המחמאות של המין הגברי מתחלקות לשתיים

יש את הביישנים ,שלא נעים להם לדבר על המשקל אבל הם לא יכולים להתעלם מהחתיכה המהממת שעומדת מולם ( הכוונה אליי ) והם שואלים בהיסוס אם אני בדיאטה... ואני רק מחייכת אליהם וחושפת בגאווה את שני החורים שיש לי בלחיים ובקול מתוק מדבש אומרת להם שתמיד הייתי רזה רק לא התלבשתי נכון.

אני לא מבינה למה זה מצחיק אותם.

ויש את הפחות ביישנים ויותר צעקניים , שיוצאים בקריאות של וואוווו או משהו מפותח יותר כמו : יאוווו רמה!

הם מתעניינים איך רזיתי וכמה רזיתי , מחמיאים מכל הלב ובנוסף לזה נותנים הוראה שאני לא צריכה להרזות יותר ואם אני כבר רזה אולי כדאי לי לצבוע את השיער לבלונד.

אז הגוף מתחיל להיות רזה ואני אוהבת את זה

אבל הראש נשאר שמן , לפעמים נדמה לי שבראש שמורים כל השלושים הקילוגרמים העודפים , הם שם למשמרת במידה ואחזור מתישהו להיות בטטה.

אני חושבת שלאנשים רזים יהיה קשה להבין על מה אני מבלבלת את המוח , הרי כל החיים שלך ניסית להשיל את העודפים וכשסוף סוף את מצליחה את מתלוננת?

אני לא מתלוננת , רק מרגישה קצת לא נוח, כמו בארץ זרה.

תארו לכם שהשומן זו ארץ, ארץ זבת חלב ודבש, שיש בה מפלי ספגטי וגבעות שוקולד

אני מכירה את כל שבילי הארץ השופעת הזו , אני צועדת בשבילי השומן כבר ארבעים שנה.

ופתאום הציעו לי טיול לארץ מדברית דלת קלוריות עם נווה דיאט קולה וקרקר צחיח

אני עדיין משוטטת לי במדבריות ,מתחילה לאהוב את הנוף החדש אבל עדיין מרגישה כמו בטיול ושאוטוטו אני אחזור לארץ השומן .

התמונה היא משנת תרפפו , מדורת ל"ג בעומר בגן איריס

בעוד כמה שעות משפחת שליט תצפה בבן שלא ראתה 1,195 ימים שהם 28,680 שעות  שהם 1,720,800 דקות שהם 10,324,800 שניות .

עוד מעט היא תצפה בו רק 60 שניות

רק 60 שניות ..

וההתרגשות עצומה

מה אפשר לראות בשישים שניות ?..כמעט כלום

רק אות חיים

שבעצם זה הכל!

אז בעוד כמה שעות משפחת שליט תצפה בקלטת בת שישים שניות שבה מראים להם את הבן חי ונושם

כל כך מתרגשת איתם!

עד להבאתו הביתה ,גלעד הוא האושפיזין של הבלוג

ותודה  ל.ח.ש.ת על שהמליץ להחליף את תמונת הבלוג בתמונתו של גלעד- זה מרגיש לי נכון

חג שמח חברים והלוואי שהקלטת הזו תיתן קצת חג גם בלב משפחת שליט