ביום ראשון הקרוב הבן הגדול יוצא לטיול שנתי שלושה ימים בצפון והקטן ליומיים טיול של"ח בדרום.
המילה של"ח תמיד מחזירה אותי עשרים שנה אחורה ( למען הדיוק 25 שנה – אבל לכתוב רבע מאה גורם לי להרגיש מתושלחית) לתיכון.
המורה לשל"ח שלנו, היה מורה יפה תואר , אני חושבת שלא הייתה בת בתיכון שלא נישקה והשכיבה אותו בדמיונה, אי אפשר שלא התאהב בו.
הוא לבש חולצת טריקו צמודה ודהויה ומכנסיים קצרצרות שהבליטו את שרירי הרגליים השעירות שלו.
ועל רגליו המאובקות באדמת הארץ הוא נעל סנדלים תנכיות – הפשטות שלו הקסימה אותנו.
הוא היה חף ממותגים , לא נעלי אולסטר או מכנס לוויס שהיה אופנתי בתקופה שלי וגם לא משקפי רייבנד שהיו שיא האופנה אז.
באחד הימים המורה לשל"ח מכריז על טיול שיתקיים בעוד כמה שבועות , על המפה הוא מסביר את המסלול ומוסיף כמה הסברים בלוח השחור.
אני לא מקשיבה, אני עסוקה בלהסתכל על השפתיים שלו נעות ולחשוב על דברים שגורמים לי להסמיק .
"רמה את אדומה, הכל בסדר?" עוצר המורה את השיעור ופונה אליי.
אני רק מהנהנת ומסמיקה יותר ומבוהלת שאולי הוא מצליח לקרוא את המחשבות הפרועות שלי.
כולנו התרגשנו לקראת הטיול , אני חושבת שזה גם היה הטיול הארוך הראשון מחוץ לבית.
הכול היה מאושר ושמח עד שלאוטובוס נכנסה אישה יפה כמו ב'גורנלים אוחזת כמנצחת בידו של המורה לשל"ח.
לא סבלנו אותה מהרגע הראשון, וכבר אחרי שעת נסיעה ועוד לפני שגמרנו חצי מהחטיפים שגירמו לנו לחצ'קונים החלטנו שהיא לא כזו יפה ולא זיק לה איזה ניתוח אף והקטנת חזה .
נראה שלמורה לשל"ח לא הפריעו כל הפגמים שאנחנו גילנו בה כבר בשעה הראשונה.
הם ישבו בקדמת האוטובוס
ואנחנו בסוף האוטובוס מצקצקות על מר גורלו של מורה לשל"ח וקצת עצובות , כי המהממת והמעצבנת הזו מצליחה להאפיל גם על החלומות דמיוניות שלנו על המורה לשל"ח.
ביום השני היא לא הצטרפה לטיול שלנו , ואנחנו הרגשנו מאושרות שהמורה חזר לכוחותינו .
באחד המסלולים הרגליים והמתישים של אותו טיול ,היינו צריכים לעלות איזשהו צוק
המורה הוביל ואנחנו אחריו.
באחת העליות הרמתי את הראש למעלה והזדעזעתי עמוקות למראה שנגלה לי.
כמעט החלקתי מהסלע מעוצמת הטראומה
ובאותו הרגע , כל האהבה העמוקה שרחשתי למורה לשל"ח התפוגגה לה והכל בגלל תלתל קטן , איזה תלתל קטן .. מלא תלתלים!!
כשהמרתי את הראש , הדבר הראשון שראיתי – זה לא את הנוף הארץ ישראלי , אלא שתי ביצים שעירות ומלאות תלתלים שביצבצו ממכנסי המורה לשל"ח.
נתתי מכה לחברה ובאצבע כיוונתי אותה לצפות בזקן השעיר של המורה.
" איכככ.. פ'גרת"... צעקה עליי בזעזוע, אבל באותו יום שנינו הפסקנו להתאהב במורה לשל"ח והעברנו את האהבה שלנו ליגאל השמן והקירח.
בכלל לא רציתי לכתוב על הרסטות של המורה לשל"ח אלא על זה שמחר שני הבנים שלי בטיול ומרגיש לי מוזר להיות לבד בבית, בלעדיהם.
וקצת עצוב לי ואני מעדיפה להדחיק , שזו מעין מיני הכנה לזמן שהם יעזבו את הקן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
