אני כותבת את הפוסט לצלילי השיר "גיבור של אמא", פעם הראשונה שאני שומעת אותו והוא מרגש אותי מאוד.
אביב שלי
בן יקר שלי ,
ביום שני אתה מתגייס
ביום שני אתה מתגייס
ביום שני אתה מתגייס?
אני כותבת את זה כמה וכמה פעמים בשבילי , בשביל לקלוט שאוטוטו הבן הקטן שלי יסיר את בגדי האזרחות לטובת מדים ירוקים ושנעלי הספורט הקלילות יוחלפו בנעליים שחורות וכבדות.
על הצוואר תהיה לך דסקית עם מספר אישי – זהו, אתה רכוש צה"ל
אבל עם כל הכבוד לצה"ל , ויש המון המון כבוד , שהוא לא ישכח שאתה קודם כל שלי ויעידו על כך 18 שעות צירי לידה !
זה נשכח ברגע שהניחו אותך בזרועותיי , אושר גדול הבאת לחיי ילד שלי!
השיחה שלנו הראשונה ביחד , הייתה כשהיית בן יום או יומיים .
אני דיברתי, אתה רק נתת בי מבט עייף שאמר משהו כמו : בחיית אמא שלך, בלי שיחות כבדות.. רק עכשיו סיימתי מסע תעלת הרחם !
הבטחתי לך שעד שתגיע לגיל הצבא , כבר לא יהיו מלחמות, כבר לא יהיו פיגועים
עולם מושלם אני אבנה לך
יש לי המון זמן !
אם בתשעה חודשים הצלחתי להביא אותך, ילד מושלם שלי.
בשמונה עשרה שנים אני יכולה לשנות עולמות!
אני סופר אמא שכזאת.
אני מבטיחה לך
והבטחות צריך לקיים .
אתה נתת בי מבט עם חצי חיוך רדום, ושחררת נפיחה .
יופי בן יקר שלי, ערסלתי באהבה, פלוצים לא שומרים בבטן!
לא עמדתי בהבטחה , אני לא כזו סופר אמא , אני גם לא עשיתי משהו בשביל שהעולם יהיה קצת יתור טוב .
דווקא לא כל כך נכון- הבאתי אותך לעולם ובזכותך הוא בהרבה יותר טוב!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
