מדהים איך חלפה לה כבר שנה, אומנם היא חלפה לה מהר אבל היא הייתה מלאה.

בשנה שחלפה הספקתי להוציא דרכון ולהיות בהודו,נפאל ותילאנד , לרחף עם מצנח, לפחד ,לדאוג,לאהוב,לאבד אמא,לכאוב ,ועוד לכאוב, להתגעגע,להצטער,לסלוח ושוב להתגעגע, להשמין ,להרזות ושוב להשמין,לצחוק ולבכות ולפעמים לצחוק ולבכות בו זמנית.

הספקתי להכיר גם בשנה הזו כמה אנשים מדהימים שעושים לי טוב וחם בלב , לקבל דברים קצת אחרת, לאבד את השינה ,את התמימות ואולי גם את השמחה אבל לא את האמונה – שזה רק זמני .

ולמדתי לבשל!

אני, שלא קניתי סירים מיום החתונה מוצאת את עצמי רוכשת לא פחות ולא יותר סיר קוסקוס כמו של אמא.

ואני מכינה אותו נפלא, אף פעם לא יהיה לו את הניחוח של אמא אבל הוא כל כך מזכיר לי אותה.

השבוע ניסיתי להכין את העוגיות החומות-לבנות כמו שהיא מכינה.

יצאו לי עוגיות מגעילות,מעפנות, זוועה , לא למאכל בני אדם !!- ובכיתי לי ,כי ידעתי שאף פעם לא אוכל לדעת את המתכון המקורי, אף פעם לא אטעם יותר מהעוגיות האלה.

והיום אני כבר בת ארבעים, ובחיי שלא הייתי נותנת לי יותר מגיל עשרים פלוס! (עשרים)

ויש לי תחושה שהשנה הזו תהיה לי מדהימה, אני פשוט מרגישה את זה  בעצמות!

בתקווה שאני אמצא השנה את העצמות האבודות שלי.

ויש סיכוי טוב שכן נתוודע  בקרוב.

יום שישי אני עוברת ניתוח טבעת (יאוו עכשיו יהיו לי שתי טבעות בגוף!, אז מה אני בכלל מתלוננת שאין לי תכשיטים-אה?!) ובעוד כמה חודשים אני אהיה רזה חתיכה ומהממת.

אז בנוסף למזל טוב, תחזיקו אצבעות שהכול יעבור בשלום .

יאללה 40 – תהיי נחמדה אליי, תראי לי כמה טוב את יכולה להביא לי!

כשאני מסתכלת על המחברות של הבן הגדול עוברים בי שלל תחושות – מזעזוע עמוק עד צחוק גדול.

המחברת מרופטת בשוליים , נראה כאילו חלק מהדפים נאחזים אנושות בסליל המחברת

עולה בי מחשבה מעודדת שאולי הבפנים של המחברת יפצה על המראה המרושל ואולי אתקל במחברת מסודרת , בכתב ברור ונקי, כותרת צבועה באדום , שורות מודגשות בטוש זוהר.. נצנצים..מדבקות

הדף הראשון במחברת מחזיר אותי למציאות העגומה, פה ושם אני נתקלת בכמה שורות כתובות

בשאר המחברת יש קודים למשחקי מחשב , ומלא ציורים

ציורים מלאי הומור כמו התמונה הזו :

או השדון קטוע שורשים ( לי זה נראה כמו שורשים, אבל הבן אמר שאלה הם כבלי חשמל חתוכים)

גם התמונה של החתיכה המהממת עם החוטיני בראש הבלוג- היא שלו.

וזו תמונה מהיום:

הדמות הפצפונת בצד שמאל , זה אהוד בלי הברק

"לחתיכה מהפוקוס- אם את מעוניינת תצרי איתי קשר בטלפון ###### - ### "

הפתק הזה היה מוצמד עם המגב של שימשת הרכב , כל כך הצחיק אותי הפתק הזה.

כשראיתי את הפתק מוצמד, התרגזתי, חשבתי שאלה  עוד אחד מפרסומות המועמדים – לא כל כך מתחשק לי לראות על הבוקר את התמונה של ביבי מרוחה לי על השמשה, תמונה כזו יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך - להרוס לי את החשק המיני לצמיתות!

אני לא רוצה גם את ברק , או את ציפי על השמשה שלי – תעזבו לי את האוטו ותנו למגבים להתייבש בשקט בשמש החורפית.

נכון שאין גשם, אבל זו לא סיבה להפוך את המגב ללוח מודעות נייד.

אז כשראיתי את הפתק – דבר ראשון התעצבנתי

רק שזו לא פרסומת של אחת המפלגות הדתיות, אין לי שום דבר נגדם , אבל אני לא רוצה לראות אותם צמודים במרחק נשיקה מהחלון שלי – זה לא צנוע!

וגם פרסומות בסגנון של :"קנה פיצה  - התוספות עלינו" יכולים להרגיז אותי על הבוקר , כי הם כאלה שקרנים... כמה פעמים קניתי מהם פיצה אבל התוספות היו עליי , עד עכשיו התוספות עליי, כבר שנים התוספות עליי!

אני לא אוהבת שמצמידים לי פתקים על הרכב ובמיוחד לא הבוקר, כשהגרון כואב  כאילו בלעתי רצועות ספגטי מנייר זכוכית ,וכשיש לי  ירידת מים רצינית מהאף רק חסר שיצא לי משם תינוק – חננה של תינוק שאקרא לו חנן – כי מחננה נברא.

שלא יצמידו לי פתק על החלון, לא הבוקר כשרבתי עם היקר- לא בדיוק רבנו

אני מתלוננת והוא שותק

ובכיתי קצת והוא חיבק

נראה לי שאני סובלת מתופעת קדם גיל ארבעים – אני כבר כמה ימים מנהלת מאזן עם עצמי וכמה שאני מנסה לעשות לי הנחות, יוצא לי מאזן שלילי!

והיקר היה צריך לסבול על הבוקר את הקיטורים שלי, את התלונות (שחלקן מוצדקות) ואת האשמות .

הפתק הזה היה במקום – גילגל אותי מצחוק!

את הילדים פחות

תירגעו- אתם לא מזהים בפתק את הטלפון של אבא שלכם?