ארבעים ו

ארבעים ואהבה

ארבעים וחיבוק

ארבעים ונשיקה

ארבעים והגשמה

ארבעים וכישלון

ארבעים וצחוק

ארבעים ובכי

ארבעים ושקט

ארבעים ואחת!

השנה חלפה לי במהירות מדהימה ,  כל כך מהר עברה השנה שאני מרגישה לפעמים שאני נמצאת בקרוסלה שמסתובבת במהירות מסחררת ורוב הזמן אני דיי אוהבת את התחושה הזו.

אני פתאום  נזכרת בקרוסלה שהייתה לי בגן  הילדים

הייתה לנו חצר גדולה ולא רק מנקודת מבטו של ילד – היא פשוט הייתה גדולה

אבל זו הייתה חצר עלובה ודלה במתקנים.

באחד מימי הקיץ החמים הגיעו עובדי עירייה וגלגלו לתוך החצר  קרוסלה חדשה ומבריקה בצבע אדום.  

כל הילדים התבוננו בהתרגשות בפעולת ההתקנה , חנה הגננת הוציאה לחצר מיץ פטל וכריכים משוקולד – חגיגה אמיתית!

כשהקרוסלה הותקנה התחילה  המולה, כולם רצו להיות הראשונים להתיישב

הגננת חנה קמה , שמה אצבע על שפתיה – דממה , אף אחד לא מעז לפצות את פיו כשחנה מבקשת שקט

כולם אוהבים את חנה – היא הגיבורה של הגן

ולא רק של הגן- של כל השכונה !

כמה ימים לפני כן , באמצע הריכוז נכנס לגן אפריים המשוגע , איש רפה שכל שכולם היו בטוחים שהוא לא מזיק, ואיים על הגננת עם  סכין הלחם של הגן .

אומנם עברו יותר משלושים וחמש שנה אבל אני עדיין זוכרת בבהירות את הפחד , את צרחות הילדים וריח חזק של שתן .

איכשהו הגיעה המשטרה והכול בא על מקומו בשלום , אבל את ילדי הגן פיצו במשך חודשים רבים בכיסאות חדשים לגן , ארטיק קרח כמעט בכל יום והמתנה הכי גדולה הייתה – הקרוסלה.

אחרי שחנה הגננת השקיטה אותו , היא הרהרה בקול דרמתי השמור רק לגננות: "ממממממ...  את מי אני אעלה לקרוסלה"..

חלק מהילדים התחילו לשלב ידיים

אחרים להצביע

ואני הרגשתי צורך לעדכן את כל הגן שמחר יש לי יום הולדת! – שקר גדול לילדה קטנה.

אבל השקר הזה נתן לי כרטיס כניסה לקרוסלה.

הילדים התחילו לסובב את הקרוסלה , ועם כל סיבוב עץ השקמה שהיה בחצר הגן הפך להיות פס שמן וירוק .

גם כשעצמתי את העיניים , הפס הירוק ליווה אותי, את אותו פס ירוק אני אצייר אחר כך  במשך כמה ימים בצבעי הגואש  ,ודורית- הילדה הכי מעצבנת בגן, תעדכן אותי כל יום מחדש שהשמיים הם בכלל בצבע כחול!- מה היא מבינה..

ירדתי מהקרוסלה מאושרת

הגננת חנה ליטפה אותי ולחשה לי באוזן : " יש לך משהו להגיד לי?"

ואני החזרתי לה באוזן : "מחר אין לי יום הולדת "

היא רק צחקה ולא הרסה לי את האושר בהטפת מוסר .

עברו כמה עשורים מאותה הקרוסלה בגן , אבל תמיד אזכור את הסחרחורת המאושרת והפשוטה הזו .

אם פעם מישהו יבקש ממני אסוציאציה למילה קרוסלה ,אני בטוח אגיד- מיץ פטל, כריך שוקולד , עץ שיקמה, שמים ירוקים , אושר גדול, יום הולדת.

היום הקרוסלה שלי מתחילה את סיבוב ה-41 שלה .

יום הולדת שמח ל!

לפני שבועיים  הייתי בסדנת צחוק

האמת שלא כל כך התלהבתי וזה נראה לי דיי דבילי ללכת לסדנת צחוק – אני לא צריכה שילמדו אותי לצחוק , אני יכולה  לחרוץ לשון מול המראה או לדגדג אותי ברגל  ולצחוק ,אז בשביל מה אני צריכה ללכת לסדנא הזו?!

מילא אם זו הייתה סדנת אוכל – היו מלמדים אותי לבשל או לפסל ברבור מצנון וקולורבי

או סדנת מקרמה – אולי סוף סוף אני אסיים את  המתלה לעציץ שעשיתי בכיתה ד'

אבל מה אני אקח מסדנת הצחוק – צחוק?!, הם עושים צחוק?!

 אני יכולה לצחקק לי כאוות נפשי בבית ובזמן שאני מצחקקת אני אשטוף כלים או אתלה כביסה.

וככה עם פרצוף חמוץ ומצב רוח כבוש הלכתי לי סדנת הצחוק

הנשים שפגשתי בקבוצה נראו יותר עייפות וחמוצות ממני, לרגע נדמה לי שהגעתי לסדנת תשעה באב .

אין סיכוי שמהקבוצה הזו תצא בת צחוק או אפילו לא בן צחקוק.

אל החדר נכנסה המדריכה בצעד קליל ועליז -  וזה מעצבן, דווקא אני לא אצחק לה אפילו אם היא תדגדג אותי עם מגרפה!

היא ביקשה מאיתנו הנשים –לצחוק צחוק מאולץ

זה מביך..

צחקקנו מאולץ

האישה ממולי, שקודם נראתה כאילו היא עצבנית על כל מה שחי,זז ונושם התחילה פתאום לתפוס את הכרס ולהתגלגל  מצחוק .

תוך שניות ספורות החדר התמלא בצחוק רועש

לא רק רועש ,גם קצת מסריח – זו שעמדה לידי שיחררה עוד משהו חוץ מצחוק .

זה פשוט מדהים .. לרגע נדמה לי שהצחוק של כולם מקיף אותי בעדינות כמו שמבלולו ( באשקלון צמר גפן מסוכר נקרא שמבלולו)

וזאת שלפני שעה נראתה  לי כמו דרדר נבול , התגלתה כאישה יפיפייה – סה"כ היו צריכם להשקות אותה בכוס של צחוק ..

וזאת שהפריחה פלוצים – ניראת כל כך פורחת וניחוחה ..

והייתה אחת שהצחוק כאילו מחק לה שנים וכמה קמטוטים ואפילו שסיימנו ,בעיניים שלה הבהבה גחלת הצחוק

היה טוב... אבל עוד יותר טוב היה הטיפ שנתנה אותה מדריכה קפיצית : היא אומרת שגם אם צוחקים במאולץ, משתחרר איזשהו חומר שעושה טוב לגוף וגורם לנו להיות יותר מאושרים.

אז תנסו את זה! תצחקקו במאולץ ברמזורים – הכי הרבה יחשבו שיש לכם בורג רופף בראש, ביג דיל..

תצחקקו עכשיו ,ברגע זה – מול המסך

יותר בקול!

יופי

הייתי קוראת לה רותם – זה משחשבתי אתמול כשנסעתי לצידי שיחי רותם יפיפיים וריחניים.

אחרי חמש דקות של נסיעה עברתי ליד שדה אדום של פרחי פרג , כל כך אדום שהייתי בטוחה שאלוהים לא התכוון שזה יצא ככה – בטוח  נשפך לו הצבע האדום ובפוקס יצאה לו יצירה מדהימה.

כל כך מדהימה שחשבתי לעצמי שלו הייתה לי בת – הייתי קוראת לה פרגית!

מזל שהגעתי למקום העבודה כי בהמשך הדרך כבר שניתי את דעתי וחשבתי לקרוא לבת שלא תהיה לי – חרצית.