הפוסט הזה מיועד במיוחד לאנשי התקשורת, הפוליטיקאים ולכל פרשני הלחימה.

עכשיו כשיש "רגיעה" אני יכולה להגיד לכם כמה דברים שדיי הציקו לי במהלך הסבב האחרון.

דבר ראשון – לעולם , אבל לעולם אל תשתמשו יותר במילה "סבב"!!, לא סבב לחימה ולא סבב גראדים .

כל פעם שאיזה איש תקשורת השתמש במילה סבב , דמיינתי את כל הדרום כקרוסלה ענקית , חלודה וחורקת. חלודה מחוסר בטחון כלכלי ובטחוני אבל עדיין מצליחה איכשהו להסתובב , כי בציר שמסובב אותה נשארו שרידי שמן אופטימיות , אבל גם זה בסכנת התייבשות.

הקרוסלה המוזנחת הזו נמצאת בתוך לונה פארק שנקרא לו – ישראל.

אבל כמו בכל לונה פארק , תמיד יש מתקן שהוא שלא הכי מפואר , שאף אחד לא ממש רוצה לעלות עליו , שאם כבר עולים עליו – זה רק בשביל סיבוב קצר , סיבוב הזדהות.

אני מבינה אותם.

אף אחד לא רוצה לגור בקרוסלה

גם אני לא .

גם אני הייתי רוצה קרקע יציבה , דיי מעייפים אותי כל הסבבים האלה ודיי מתסכלת אותי המחשבה שהסבבים האלה לא יסתיימו בקרוב .

עצוב לדעת שהקרוסלה הזו עוד תדע אבדות , תיצבע באדום ולא באדום של כלניות.

דיי מספיק... תעצרו את הקרוסלה , תעצרו את הסבב הבא.

דבר שני - מלקוש הגראדים שמטפטף עלינו , הוא כמו גשם חומצתי בשבילנו , אז תתייחסו לזה ברצינות ולא כאל "זנבות " של הסבב הנוכחי. אני לא רוצה להיות זנב לקאסמים וגם לא לאבד את הראש מהגראדים.

דבר שלישי – תודה . תודה גדולה ואמיתית.

אני יודעת שאתם איתנו , מנסים לתקן או לפחות להבין את המנגנון שמסובב את הקרוסלה הזו, לפעמים אתם מביאים טכנאים (אנשי צבא)ומהנדסים (פוליטיקאים) שינסו לפתור את התקלה , שימצאו את הכפתור שרשום עליו stop .

אז תעצרו כבר את הקרוסלה הזו

אנחנו רוצים לרדת