אחחח, כואב לי.

יש לי התכווצות שרירים בכל הגוף, חוץ מאצבעות הידיים כל הגוף תפוס.

לעשות את זה יום אחרי יום..זה טוב, זה כייף אבל מעייף!

ידעתם שיש שרירים בעכוז?!

אני כבר כמה ימים (שלושה ימים) הולכת לבריכה ברציפות - אני  שוחה יפה, אפילו אחותי הגדולה החמיאה לי וטענה שפיתחתי סגנון שחיה היחודי רק לי.

אחותי החליטה להעלות אותי שלב - אני לומדת עכשיו שחיית חתירה וזה קשה...עוד לא הבנתי איך אפשר לשלב את הרגליים עם הידיים ועם כל זה עוד לקחת נשימה!!

בגללה אני בולעת מיים - משהו בשחיה שלי מגלגל אותה מצחוק, יש לה צחוק מדבק - אבל צחוק ושחיה זה מתכון בדוק לשתית כלור דרך האף! 

סגנון שחיה אחד בא לי בטבעיות מוחלטת- שחיה על הגב!, פשוט טובה על הגב.(תודה ליקר)

יש רק בעיה קטנה - לא משנה כמה פעמים אני מזכירה לעצמי לסובב את הראש לבדוק אם הגעתי לקצה,תמיד אני חוטפת את הבומבה בראש. לא חבטה רצינית - אבל אחרי כמה פעמים זה דיי כואב. 

בכלל לא רציתי לכתוב על כאבי העכוז שלי..אבל זה מה שיצא, אז זורמת עם זה.

עכוז- נראה לי שזו מילה עם הכי הרבה מילים נרדפות וצירופי לשון.

עכוז,ישבנים,תחת,אחוריים, אבטיחים (אהה,זה לא שייך) - יש עוד?

טוב..אני אלך להזיז את האחוריים שלי לכיוון הכביסה לפני שהפוסט הזה יהיה שווה לתחת.

שבת נפלאה חברים שלי, מי יתן והדאגות שלנו יסתכמו בהתכווצות שרירים בישבנים.

אמא - תסתכלי טוב טוב, את רואה?

לא..

את לא רואה את השפם שיצא לי?!

ממש לא..

בצד שמאל,תסתכלי טוב טוב - אני צריך שתקני לי מכונת גילוח!

חבובי- ביום טוב לאמא שלך יש שפם כזה!

אמא,קבלתי מאה במוזיקה

איזה יופי!

ותשעים בספורט

מקסים שלי..

אהה - קיבלתי חמישים ואחת בתנ"ך.

חמישים ואחת?!

המורה טעתה בחישוב  - זה צריך להיות חמישים ושלוש!

אתה לא זז מפה עד שאתה גומר את שעורי הבית!

יש עוד זמן..העבודה היא לשבוע הבא

אתה אלוף בלדחות דברים - תגמור וזהו!

אפשר לשחק קצת קודם?

ואח"כ תחזור ללמוד?

מבטיח!!!

יופי!- הילדים ישנים, בוא לשחק במקלחת!

הבן  הגדול שלי עוד מעט בן 13 .

זה מרגש - כל יום הולדת שלו מרגש אותי, אבל יום ההולדת הזה גם קצת מלחיץ.

מעט דברים מצליחים להלחיץ אותי ואחד מהם זה הדת.

העליה לתורה, הנחת התפילין - זה גורם לי לפירפורים.

אני לא מבינה בזה, היקר מבין בזה פחות ממני.רציתי להעביר את כל הטיפול בענייני בדת לידיו - אבל הוא טען שלא בוער,הוא עלה לתורה בפעם הראשונה רק בגיל שמונה עשרה.

עכשיו אני מבינה...אם הוא עלה לתורה רק בגיל שמנוה עשרה, זאת אומרת שהתחתנתי עם קטין!

מורידה את האחריות מהקטין

מעבירה את האחריות לענייני גיל המצווה לאבא שלי!

כבר סיפרתי לכם כמה אני אוהבת את אבא שלי?

אחד האנשים  הכי מקסימים ומדהימים שאני מכירה - זה אבא שלי (אמא שלי בקטגוריה של ה"מלחיצים")

לפני כחודש אבא שלי שאל בעדינות אם אני מתכוונת לעשות מסיבה באולם ומה לגבי העליה לתורה ואמא שלי, בנועם שאופייני רק לה, הוסיפה שהתאריך מתקרב, צריך לחלק הזמנות ושאני אדאג שיהיה הפרש זמן עם החתונה של האחיין...

נתתי לה נשיקה,( היא לא אמא רעה- היא רק מעצבנת ) ובקשתי שתסיר דאגה מליבה, אין מסיבה- הבן לא מעוניין,גם לנו זה לא מתאים ואנחנו שוקלים בכלל לערוך עליה לתורה בבית הכנסת הרפורמי!

רפורמי?- מוקצה מוקצה!!

וכך בערך נסגרה השיחה הזו.

השבוע, ביום של המימונה,הנושא עלה שוב - באווירה שמחה ועולצת נקבע תאריך עליה לתורה ב-כ' באייר, תאריך העיברי של הולדת הבן- ז"א שב18/5/2006 כל המשפחה מתייצבת ב7:30 בבוקרבבית הכנסת "שלנו".

"בית כנסת שלנו" - מושג מצחיק, אפילו לא ידעתי שיש לי בית כנסת.

באווירה שמחה נפרשה חלוקת תפקידים:

האבא שלי אחראי לקניית "ערכת הבר מצווה"- הטלית, התפילין, הכיפה.

החמות- מכינה את תפריט העוגיות

ואנחנו אחראים על השתייה,פירות והמון המון סוכריות ( אני אקנה רק טופי - אצלנו אלימים במשפחה בעניין זריקת הסוכריות. אפשר לקנות סוכריות מרשמלו?- אני אשאל את הרב..)

הבן מתרגש מאוד - הוא רק שאל בקול שקט,איך אפשר להניח תפילין עם יד שבורה?

אהה - הצליח להשתיק אותנו לשנייה קצרה.

בירור קצר במקום (במימונה היו הרבה גדולים בתורה) הוברר לנו שזו לא בעיה,יעזרו לו.

ממחר יגיע אליי בן דודה יקר שיכין את הילד לעלייה לתורה.

אחד הדודים שאל אותי בהתעניינות איזו פרשה הוא קורא - ואני רק אמרתי שהפרשה שלו היא "פרשת דרכים"..

יש פרשה כזו?

אני אשאל מחר את הרב

אני מתעלמת ממנו..

עיוורת- לא רואה אותו בכלל.

אני יודעת, שאם רק אתקל בו בטעות

הוא ישתולל!

אולי אני אזרוק אותו לאלף עזאזל

נמאס לי ממנו

נמאס לי תמיד שהוא צודק

שהוא אומר רק את האמת

והוא אף פעם לא מזייף

ואני..

סה"כ יצור אנוש

מזייפת לפעמים

זה המחיר שאני משלמת

על שאני אוהבת את החיים היפים

את החיים המתוקים

והוא...

אטום לחלוטין

מחכה שאהיה מעליו

שאפלוט את האנחה המוכרת

אנחת היאוש

טוב..הגיע רגע האמת

אני עולה על המשקל...

אם יש חג שאני הכי הכי אוהבת - זה המימונה!

חג של אהבה, של הכנסת אורחים.

בבית ההורים הוא נחגג לפי מיטב המסורת.

מיטב המסורת לפי העדה המרוקאית- זה הרבה רעש ,צילצולים והמון המון טררם- פשוט תענוג.

קבלו תיאור כמעט מדוייק על המימונה בבית משפחת ו':

על השולחן פרושה מפה מקטיפה עם איורים מיוחדים- זה מפה שיוצאת מהארון פעם בשנה.

האמת- המפה הזו מזכירה יותר שטיח, אמא שלי מתעצבנת שאני קוראת למפה הזו שטיח,המפה הזו היא השריד מנדוניה מפוארת של האמא - בשבילה המפה הזו אוצרת בתוכה זכרונות,אהבות,ילדות.

על המפה/שטיח יש זר ענק של חיטה ופרחי בר והמון צלחות של אגוזים,דברי מתיקה וריבות תוצרת בית.

חגיגה לעין

חגיגה למותניים - אם הייתי יודעת בדיוק לאן הם נעלמו..

ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית - קלסיקה מרוקאית הכוונה.

המוזיקה מנוגנת בקולי קולות, אבא מתעקש כל שנה לתת לנו תקציר על הזמרים הזלי"ם שמושמעים ברקע.

ומהתקציר יוצא שכל הזמרים המרוקאים קיבלו כבוד (כבוד זה חשוב) להופיע,לרקד ולפזז בפני המלך,ורצה הגורל וכולם גמרו את חייהם עניים ומרודים.

לאף אחד אסור להנמיך את המוזיקה - זה לא נורא,אחרי עשר דקות מפתחים לקויי שמיעה כבד עד חירשות.

ואז מתחילה החגיגה האמיתית!!!

כולם מדברים בקולי קולות, בצירוף שפת הסימנים - המון ידיים מתעופפות באוויר ( פעם חטפתי צ'פחה באף מיד מתעופפת - כמה שזה כואב)

במימונה יש חלוקת תפקידים ברורה,ביום הזה הקידמה והשיוויון הם מחוץ לתחום.

מי שמנהל ואחראי - זה רק המין הנשי.

אחת הגיסות אחראית על התה - זה התפקיד הכי מבאס.

הגיסה השניה - במשמרת כיור, שוטפת כלים עד שבאים להחליף אותה(אם בכלל)

אחת האחיות - אחראית שלא חסר כלום, זה אחלה תפקיד -שמור לאחות העצלנית.

שאר הגיסות, האחיות וכל מי שמלאו לה שנתיים ויודעת לעמוד על הרגליים- נכנסת למטבח להכנת המופלטות.

אין לי מושג כמה אנשים באים והולכים באותו היום - יש תנועה מתמדת, האורחים לא יושבים המון זמן- הם רק אוכלים שותים וממשיכים את הסבב.

הלוואי שהייתי מוצאת את המילים מתאימות שיכולות לתאר את העוצמות האדירות של אהבה, שמחה וצחוק ששוררים ברגעים אלה.

תרבחו ותסעדו

אני מצליחה להצחיק את עצמי עד דמעות!!

והכל בגלל - בצל!

אני כבר עשר דקות מנסה לחתוך בצל - אבל העניים דומעות ושורפות לי נורא.

מצאתי פתרון  יצירתי ואולי קצת טרללי - חתכתי את הבצל עם משקפי צלילה!!!!

אני עדיין דומעת - אבל לפחות זה מצחוק.

חג שמח חברים שלי

אני הולכת לנסות לחתוך עגבניה עם שנורקל!

אתמול הגיעו אליי מלא אורחים בלתי קרואים.

לא סובלת אותם.

אני אמרתי לילדים - לסגור את הדלת, את החלון,לכבות את האור בסלון - כאילו אנחנו לא פה!

ילדים ... לך תסמוך עליהם.

הם הגיעו בהמוניהם - עארסים קטנים מעופפים.

אני אומרת לכם, אם יש משהו מפותח באשקלון - אלה הם היתושים!!

אין לי מושג מה העיריה נותנת ליתושים לאכול, בטוח יש באזור איזה ביוב משובח הכולל ויטמינים מסריחים שגורמים ליתושים להגיע למימדים שמנים שכאלה.

חבל שלא הייתה לי זכוכית מגדלת...לתפארת העיר, בטח לכל יתוש היה גורמט!

הפעלנו את ה"מנגל" (אור אולטרא סגול) בתוך הביית.

אם כבר הגיעו אורחים -חייב לכבד אותם.

רק חבל שהאורחים האלה ממש מפגרים, יש להם שכל קטן של יתוש,או שנעלבו מהאירוח שלנו ..

אחד אחרי השני, התקרבו אל המנגל והחליטו להתעפוף אל מותם.

התאבדות המונים בתוך הביית שלי! 

מילא שיפדו את עצמם למוות, רק חבל שלא השאירו צוות לפינוי הכנפיים השרופות ( כנפיים של יתוש- זה כשר?)

הרגשתי כמו יום העצמאות בבית - ניצוצות וזיקוקים מהמנורה, ריח של מנגל שרוף, המון אורחים - רק חסר בירה, אבטיח ופטיש מפלסטיק!

אני יודעת שזה לא יפה לצחוק על כל חללי היתושים,אבל כל פעם שיתוש נצלה - זה הזכיר לי את הפרסומת של איכות הסביבה: "חמודי, רוצה עוד שיפודי"...  

איך בא לי להיות אפיקומן...

תחשבו על זה: חתיכת המצה היבשה והשבורה הזו זוכה שיקרקרו סביבה , מצליחה לגייס צוות חיפוש, והיא עוד זוכה לקריאות צהלה כשמוצאים אותה!

אז החלטתי - אני רוצה להיות אפיקומן!

אז נכון שאני לא דומה למצה (יותר בכיוון של פיתה,לאפה) ואני לא יבשה (רטוב זה טוב-לא?) ואני לא שבורה - אבל יש לי כמה סדקים,חריצים,סריטות.

 אני עייפה- עייפה בנשמה.

הפערים גדולים מידיי- אני פוחדת.

הוא רדום - נמאס לי להיות על תקן השעון המעורר, להזכיר לו : "היי אנחנו פה,המשפחה שלך!"

נמאס לי מהפסיביות שלו, שהוא סומך עליי שהדברים יתנהלו - קיבינמט איתו!,זה מעייף.

הכי מתחשק לי עכשיו זה לקחת כמה דברים - ופשוט לברוח לכמה ימים, שהוא יסתדר לבד,שיעריך ...אוףףף,חשבתי שנגמרו לי הדמעות.

משהו התחרבש לנו לאללה..הכל בגללי,נמאס לי לוותר,להבליג.

מה סה"כ אני רוצה?! - קצת התייחסות,שישאל שאלה פשוטה כמו: איך עבר עלייך היום אישתי (פעם זה היה),שיגלה עיניין במה שאני עושה,שיהיה שותף-הגזמתי בדרישות?

אתמול היה לנו וויכוח סוער,לא תאמינו על מה..עליכם,על ישרא.

האתר שלי פתוח למשפחה,הוא לא מוסתר- עצוב לי, אפילו לא מעניין אותו על מה אני כותבת,הוא לא נכנס - לא מעניינים אותו השטויות שאני כותבת.

והשטויות האלה- אלה החווית היומיומיות שלי, אומנם הן לא מסעירות אבל הן שלי,חלק ממני.

אתם יודעים איך עבר עליי היום - יותר משהוא יודע!

אם הבנזוג שלכם היה כותב - זה לא היה מעניין אותכם על מה הוא כותב?!

והכי כואב לי לפעמים, שאת מנת האהבה, הסימפטיה והחום - אני מקבלת מפה (אתם לא יודעים כמה אני מודה לכם על זה ) כי בזמן האחרון יש לי חסך מאלה בחיים האמיתיים.

אני מרגישה מאוד לא תקין,מאוד בודד - להיות מוזנת מאהבה וירטואלית.

  הוא טוען שאני יותר מידיי על המחשב,שהשתנתי.

בטח השתנתי,לטובה- אני מרגישה יותר חזקה ונראה לי שזה לא מתאים לו!

אני כבר לא מתקשרת לשאול מתי הוא מגיע,לא מחכה ,לא מצפה לבואו - כבר לא מקרקרת סביבו.

עכשיו שהוא יקרקר סביבי!!

כמה איכסה ומרירות יוצאים ממני -אני מתנצלת.

בעצם אני לא מתנצלת,נמאס לי להתנצל,לעגל פינות,לבלוע צפרדעים- דיי, אני רוצה יותר.

נראה לי שעשיתי לו פה עוול- הוא לא אדם רע,בתקופות קשות הוא הראשון שיהיה לצידי,אבל אני לא צריכה אותו רק ברע אני צריכה אותו ביום יום.

הוקל לי לשחרר את הקיטור בכתיבה,לא בטוח שאשאיר את הפוסט,הוא קשה לי מידיי.

חג שמח

חג שמח

חג שמח

חג שמח

חג שמח

חג שמח

נראה לי שחומרי הניקוי  חזקים מאוד השנה, הם ניקו לי גם את יצירתיות הכתיבה.

יוצא לי רק המשפט "חג שמח"!! - אז קבלו את הברכה ממני עם המון אהבה חיבוק ונשיקה,מי יתן והאביב ישכון קבע בביתכם.

תכניס את הצינור פנימה

אבל הוא לא מספיק ארוך..

עזוב אותך מאורך..אני צריכה שישפריץ

אם תחכי בסבלנות אני אביא צינור יותר ארוך

אני אסתדר עם זה!

היום עבדתי קשה,אבל נהנתי!

מסקנה - קשה זה טוב!

כבר מזמן קיבלתי אישור לשיפוץ וצביעת המשרד,ורק אתמול החלטתי לממש אותו.

המשרד באמת היה ג'יפה ולא רק בגלל שלפני כמה שנים (עשרים בערך) הוא שימש מחסן לזבל של פרות.

כשפעם ראשונה שאמרו לי (אחרי שקיבלו אותי לעבודה) שזה היה היעוד שלו לפני שני עשורים - דבר ראשון שעשיתי אוטומטית זה לרחרח את המקום,לפעמים אני בטוחה שניחוח קקי הפרות עדיין באוויר.

היום הגיע צוות של שלושה עובדים.

מנהל הצוות נכנס- וישר נתן בי מבט כועס, אפילו לא ברכת "בוקר טוב", רק אמר לי: "נו גיברת..לא הכנת"!!

ביג דיל..אז לא הכנתי את המקום לצביעה,לא הוצאתי את הקלסרים,המחשב,המפות התלויות...

רק אמרתי לו : "אין בעיה אבל'ה, כמה סוכר?"

סוף סוף יצא ממנו חיוך,החושף שני שניים רקובות.

בפקודה נתן לצוות שלו לרוקן את המשרד, להעביר את הקלסרים ולהתחיל להכין את המקום לצביעה.

אני, בתור עונש, הייתי צריכה לשתות איתו קפה ולשמוע סיפורים "מרתקים" על מילויי נכון של סדק ואת ההבדל המהותי בין מברשת לגלגלת...

צוות התחיל לעבוד עם מוזיקה של אייל גולן ברקע ולהקה זייפנית רעשנית מצטרפת לשירה - הייתה אווירה עליזה ומשוחררת שכזו.

בנתיים כשהם עבדו, אני רוקנתי את המיגרות, זרקתי כמיות של ניירות, רובם לא חשובים.

בזכות הנקיון הזה עליתי על תעלומה שמטרידה אותי המון זמן..מסמכים היו נעלמים לי,זה היה מציק ומרגיז ומשבש את מהלך העבודה.

כהוצאתי את אחד המגירות - גיליתי בחריץ את כל המסמכים האבודים, לא הייתה מאושרת ממני! (אני מתחילה להדאיג את עצמי- מאושרת ממסמכים..,מה השלב הבא? - אורגזמה משדכן?!)

ברקע אני שומעת את המנקה מייבבת "איכסה איכסה, אני לא נוגעת בזה"...נפרדתי בחיבוק קל מהמסמכים האבודים לבדוק את פשר האיכסה.

באחד החריצים של החלונות הייתה חיפשית זבל ענקית, באמת סוג של מוטציה - גם אני בחיים לא ראיתי כזו חיפושית גדולה.

מזה את עושה סיפור?.. אני עם העט ( עם קצת רתיעה-מודה) מזיזה את העיגול השמן שנתקע בחריץ, והעיגול התפרצ'ק לו!!, החיפושית הייתה מיובשת והיא פשוט התפוררה לה - רגל פה רגל שם..

והמנקה ממשיכה לקפץ ולצווח : איכסה איכסה..

איזה צוות היה לי היום..מנקה מקפצת,להקה מזמרת - וואלה היום הייתי הכי נורמלית בחבורה.

יש רק בעיה אחת מבאסת - בחריצים שבקצה העט יש חלקים מהחיפושית, לא הצלחתי להוציא אותם עם מיים.

אני לא זורקת את העט - כי אני אוהבת אותו, אבל יש לי הרגל מגונה של לשים עט בתוך הפה..