הבן מרים מהמדרכה דגל שרוט מרוט ומלוכלך , הקצוות כבר פרומים

הפס הכחול העליון פצוע בכתם שחור בגלל צמיג או כתם שמן .

הפלסטיק שאוחז את הדגל עקום ושורט

הייתה רוח, אבל הדגל לא זז, כאילו דגל מעופרת הבן אוחז, ואולי הדגל מרכין את הראש-מתבייש.

לא דגל לתפארת

אבל הבן הרים אותו, עם היד ניסה לישר קמטים ואולי למחוק כמה כתמים

המוט נשאר כפוף

הוא הצמיד אותו לחלון המכונית – הדגל זע קצת, כאילו העז, כאילו הבן הקטן  הצליח להשיב לו במעט את הכבוד רמוס.

בבית יש עוד דגל פצוע שהבן מצא ,אולי נכבס אותו ואם הייתי יודעת להשחיל חוט לקוף של המחט,הייתי תופרת לו את הקצוות.

כי הבן יודע – דגל לא משליכים

כמו שלא זורקים ספר או חלילה שורפים

או כמו שלא מתנערים או משליכים קשיש לעת זקנה

כמו שלא מפקירים פצוע

לא מפקירים דגל

כי הדגל הוא המדינה – ונרים אותה גם אם היא מוכתמת,והלבן כבר לא לבן

גם אם היא מקומטת ושרוטה ומתחילה לגלות סימני התפוררות בקצוות .

כי הדגל

זה אני

את

ואתה

אני משתוקקת להכניס את חודש מרץ לארכיון – חודש עמוס גם מהטוב והמתוק – ובשביל האיזון היה בו גם קצת פחות טוב.

החמות קוראת לחודש מרץ "לוקו מרץ" – היא טוענת שזה חודש מטורלל גם מבחינת מזג האוויר וגם מבחינת מזג האנשים.

אולי היא צודקת , אני רק מקווה שיש רק לוקו מרץ – כי לא מתחשק לי גם לוקו אפריל או לוקו מאי , כי אם ימשיך כל הלוקו הזה , אני עוד אהיה לוקה בלוקו!

אני מינוס 10 קילוגרם וכולם  אומרים שמתחילים לראות שרזיתי בפנים – מה אני צריכה להבין מזה ?! שירדו לי עשר קילו מהפנים?

אימל'ה..

אפרופו אימל'ה –  אני נורא מתגעגעת אליה, לפעמים אני המומה מעוצמות הגעגוע , כי הקשר בינינו לא לה היה חזק בחייה אז איך זה שבמותה אני מתגעגעת ואוהבת אותה יותר?

אחותי הגדולה חולמת את אמא שלי וכשהיא מספרת לי את החלומות אני מתרגשת איתה – כמה פעמים ביקשתי מהאחות שתבקש מאמא שלי לא להתעצל ולקפוץ גם אליי לחלום,לביקור.

נראה לי שהיא עסוקה כרגע בניקוי שמשות האלוהים – אמא שלי תבריק לו את הרקיע !

חג שמח ומאושר חברים יקרים שלי